דף מנחה להדפסה — השנה שהתפרקה

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

עמק פניתורן הוא עמק קטן שאפשר לעבור מקצה לקצה בעשרים דקות הליכה, ועכשיו יש בו ארבע עונות בבת אחת. שלושה אנשים טובים קשרו שלושה חוטי־שמירה על שלושה עצים, משלוש סיבות טובות. לשנה אין לאן ללכת, אז היא נערמת בתחתית העמק ככפור, ומטפסת תשעה צעדים למעלה בכל יום.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: ארבע עונות לפני ארוחת הצהריים החל ממשימה זריזה

   אתם מגיעים לראש הגבעה, וכולם עוצרים. משהו לא בסדר בעמק הזה. למעלה, עצי התפוח לבנים מפריחה, כמו באביב. באמצע, החציר עומד גבוה וזהוב, כמו בקיץ. למטה יותר, יער האשורים זוהר בצבע נחושת, כמו בסתיו. ובתחתית, הכול לבן מכפור. הרוח מריחה כמו שלג. אישה עם חוט אדום־לבן נשענת על השער. "טוב," אומרת גריסל הוי. "ראיתם. בואו למטה, ואספר לכם את החלק המטופש."

   מטרה: לגלות מה לא בסדר בעמק, ולמה הכפור בתחתית ממשיך לטפס.

   • לתת לגריסל לדבר בלי הטלה

     זה מצליח: גריסל מכינה חוטי־שמירה. "קושרים אחד על ענף בזריחה," היא אומרת, "והיום הזה נשאר במקום עד שחותכים אותו בשקיעה. חוט אחד, יום אחד." היא נאנחת. "אף אחד אף פעם לא משאיר חוט קשור. מישהו השאיר שלושה."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שואל, גריסל מספרת בכל זאת. היא חיכתה שבועיים שמישהו יקשיב.

   • לספור את החוטים פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מבחינים בשלושה חוטים בהירים על שלושה ענפים נמוכים: אחד על עץ התפוח הזקן במטע, אחד על עץ הקוצים בשדה החציר, ואחד על האשור הגדול ליד היער. בקצה הלבן, ליד הבריכה הקפואה, לא קשור כלום.

     זה לא מצליח: רחוק מדי לראות. גריסל מצביעה עליהם אחד אחד: שלושה עצים, שלושה חוטים בהירים, ובקצה הלבן לא קשור כלום.

   • לשאול על הקצה הלבן בלי הטלה

     זה מצליח: גריסל מרימה מקל עם עשרים ותשעה חריצים, אחד לכל בוקר. "בבוקר הראשון הכפור נעצר בקו הקנים ליד הבריכה. היום הוא על גדת הדרדרים, מאתיים צעדים לפני שער האחו. הוא מטפס תשעה צעדים ביום, ואף פעם לא חוזר אחורה."

     זה לא מצליח: אם יש יותר מדי מספרים, סופרים יחד את החריצים בקול: עשרים ותשעה בקרים, תשעה צעדים בכל יום, ואף פעם לא אחורה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: גריסל נותנת לכם כרטיס קטן ועליו חרוז. תרצו להקריא אותו בקול לכולם? תנו עכשיו את החרוז של חוט־השמירה. השורה השלישית שלו היא כל התשובה, ושולחן שמבחין בה הרוויח את זה: לדעת למה הכפור שם לא אומר איזה חוט לחתוך.

   שאלו את כל השולחן: אביב, קיץ, סתיו וחורף, הכול בבת אחת. איזה חלק של העמק הכי הייתם רוצים לבקר?

   שחקו את גריסל חמה, ישירה, ובלי שום מסתורין. היא לא מסתירה כלום. היא יכלה לחתוך את שלושת החוטים בעצמה, אבל הם לא שלה לחתוך. שתי עובדות חייבות לצאת מהסצנה הזו עם הגיבורים: שלושה חוטים קשורים בעמק, והכפור בתחתית מטפס. אם ילד מחפש רשע, אין כזה: שלושה אנשים טובים קשרו כל אחד חוט אחד, ואף אחד מהם לא סיפר לאחרים. קצרים בזמן? במשימה הזריזה, גריסל מספרת להם גם מי קשר כל חוט ולמה, עוד לפני שהם עוזבים את השער.

2. סצנה 2: הפריחה שלא רוצה ליפול החל ממפגש קצר

   בזזזז. שומעים את המטע עוד לפני שרואים אותו. תשעים ותשעה עצי תפוח עומדים חשופים. העץ המאה הוא תפוח העמק. הוא עץ התפוח הכי זקן בעמק, והוא מכוסה בפריחה לבנה. כל דבורה בעמק מזמזמת סביבו. חוט אדום־לבן קשור על הענף הכי נמוך שלו. למעלה על סולם, בין הפרחים, אישה זקנה מחזיקה סכין קטנה. "שלושים ושבעה ימים," אומרת וונה קרול, בלי להסתובב. "אני יודעת. אתם יכולים לעלות."

   מטרה: לגלות למה וונה קשרה את החוט שלה, ומה יעלה לחתוך אותו.

   • לשאול את וונה בלי הטלה

     זה מצליח: וונה קשרה אותו. תפוח העמק זקן מאוד וחלול מבפנים, וזו הפריחה האחרונה שלו לתמיד. על הספסל למטה מונחים ארבעים ייחורים, ענפים קטנים עטופים בבד. "עוד שלושה ימים, והם יהיו מוכנים לגדול," היא אומרת. "ארבעים עצים קטנים מעץ התפוח הכי זקן בעמק. או אף אחד."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שואל, וונה יורדת ומספרת בכל זאת. אין לה מה להסתיר.

   • לעזור עם הייחורים לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מחזיקים את הסולם, עוטפים את הענפים ומעבירים אותם למטה. עד שעת התה, כל ייחור שוונה תצטרך אי פעם שמור בסל. "עכשיו החוט שלי מחזיק רק עץ שאני אוהבת," היא אומרת. "את זה אני יכולה לשחרר." וונה מוכנה לחתוך.

     זה לא מצליח: זו עבודה עדינה, ועד שעת התה רק חצי עטופים. וונה מחייכת בכל זאת. "עשרים עצים קטנים זה עשרים יותר מאף אחד." היא כמעט מוכנה לחתוך, ומילה טובה אחת על הסולם תספיק.

   • להסתכל על הדבורים פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: כל דבורה בעמק נמצאת כאן, כי זה הפרח האחרון שנשאר. הן נראות עייפות מאוד. אף עץ אחר לא ראה דבורה מאז הקיץ, אז אם החוטים יישארו קשורים, בשנה הבאה כמעט לא יהיו תפוחים.

     זה לא מצליח: דבורה נוחתת לכם על האף ואתם מתעטשים. וונה צוחקת ומסבירה: כל דבורה בעמק נמצאת כאן, עייפה מאוד, כי זה הפרח האחרון שנשאר.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: כולם יכולים לזמזם כמו עמק שלם של דבורים עייפות?

   שאלו את מי שהכי שקט: וונה נותנת לך להחזיק ייחור אחד. איפה כדאי לשתול את עץ התפוח הקטן שלך?

   וונה אומרת את האמת על הכול. אל תשחקו אותה כחשודה: כל שלושת האנשים בעמק הזה טובים, וכל השלושה צודקים. היא תחתוך את החוט שלה ברגע שהגיבורים יבקשו, בסכין שלה, אבל היא לא תגיד להם אם זה שווה את זה. אם הגיבורים עוזרים עם הייחורים, סמנו את התיבה במעקב הסיפור: על הסולם, וונה מוכנה ללכת ראשונה.

3. סצנה 3: אף אחד לא בא לחציר החל ממפגש בישיבה אחת

   ווּש. ווּש. שדה החציר ענק, והעשב גבוה וזהוב. הוא מושלם לקציר, והוא מושלם כבר חודש שלם. רק פס דק אחד קצור. באמצע עומד עץ קוצים זקן, הפניתורן, ועליו קשור חוט בהיר. בחור צעיר ועייף מניף חרמש. זה להב ארוך ומעוקל לקצירת חציר. הוא ממהר כמה שהוא יכול, וזה אף פעם לא יהיה מהיר מספיק. "שלום," אומר קיט מארו, בלי לעצור.

   מטרה: לגלות למה אמצע העמק תקוע בקיץ, והאם קיט יכול לקבל עזרה במקום.

   • לשאול את קיט בלי הטלה

     זה מצליח: "קציר חציר צריך עשרים אנשים ויומיים," אומר קיט. "השנה כל החוות קצרו באותו שבוע, אז אף אחד לא יכול היה לבוא. קשרתי את היום כדי שהחציר יישאר מושלם עד שתגיע עזרה." הוא מנגב את הפנים. "עזרה לא הגיעה. לא ביקשתי מאף אחד."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שואל, קיט עוצר לשתות מים ומספר בכל זאת.

   • לעזור עם החציר בלי הטלה

     זה מצליח: אתם קוצרים יחד שורה ארוכה ועקומה. זה רחוק מלהספיק, אבל קיט מתחיל לשרוק. זו העזרה הראשונה שהייתה לו כל החודש.

     זה לא מצליח: לקצור חציר זה קשה! בעיקר דגדגתם את העשב. קיט צוחק בפעם הראשונה מזה חודש, וגם זה עוזר.

   • לשאול בעמק הבא אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מטפסים מעבר לגבעה ודופקים. החקלאים שם סיימו את החציר שלהם לפני שבוע. "מחר," הם אומרים. "כולנו. למה הוא לא ביקש?!" עזרה בדרך לקיט.

     זה לא מצליח: בדלת הראשונה אף אחד לא עונה. בשנייה, חקלאי מנומנם אומר שכולם יכולים לבוא בעוד שלושה ימים. עזרה עדיין בדרך לקיט, רק קצת יותר לאט.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: קציר חציר צריך הרבה עוזרים. את מי הגיבור שלך היה מביא?

   שאלו את כל השולחן: למה לדעתכם קיט אף פעם לא ביקש עזרה מאף אחד? תנו להם לענות בכנות. גם למבוגרים קשה לבקש עזרה.

   קיט מעדיף לקצור את כל השדה לבד מאשר לדפוק בדלת ולבקש. ההרפתקה לא מענישה אותו על זה; זו פשוט הסיבה שהחוט שלו עדיין קשור. שחקו את ההליכה מעבר לגבעה כניצחון גדול וחם: החוט הוא לא הבעיה, הסיבה היא הבעיה. אם עזרה בדרך, סמנו את התיבה: על הסולם, קיט מוכן לחתוך.

4. סצנה 4: העלים שלא נופלים החל ממפגש מלא

   יער האשורים זוהר בנחושת ובזהב. יש בו ריח של עלים יבשים ופטריות. אבל אף עלה לא נפל. אף לא אחד! על העץ הכי גדול, עץ הפנס, קשור חוט נמוך. הוא בדיוק בגובה שילדה בת תשע יכולה להגיע אליו. מישהו קשר קשר חדש על הישן, שוב ושוב, כל בוקר. ילדה יושבת על השורשים במעיל גדול עליה בהרבה. היא לא משחקת. היא מחכה.

   מטרה: לגלות מי קשרה את החוט על עץ הפנס, ולמה היא לא יכולה להיות זו שחותכת אותו.

   • לשבת איתה בלי הטלה

     זה מצליח: אתם יושבים על השורשים ומחכים. אחרי זמן מה, היא מדברת. קוראים לה פים אשבי. "אבא שלי לקח את רפסודות העצים במורד הנהר," היא אומרת. "הוא אמר שיחזור הביתה לפני שהעלים ייפלו. אז עצרתי את העלים."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא יושב איתה, פים מספרת בכל זאת, בשקט־בשקט, למגפיים שלה.

   • לשאול על הכפור פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: היא יודעת. היא הלכה עד הבריכה הקפואה וספרה את החריצים בעצמה, ולא סיפרה לאף אחד. "אני יודעת שזה רע," היא לוחשת. "אני פשוט לא מסוגלת לחתוך."

     זה לא מצליח: פים מהדקת את המעיל ולא אומרת כלום. אחר כך היא מהנהנת. היא יודעת על הכפור. היא פשוט לא מסוגלת לחתוך את החוט שלה.

   • לקרוא את לוח המעבורת אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: במעבורת יש לוח שכל צוות רפסודה כתוב עליו בגיר. כתוב שם: "צוות אשבי. רפסודה נשברה, תוקנה. ארבעה ימים מאחור." פים קוראת פעמיים. אחר כך היא צוחקת ובוכה באותו רגע. אבא שלה בסדר.

     זה לא מצליח: באמצע הדרך פים נעצרת. "ומה אם כתוב שם משהו רע?" אתם מחזיקים לה את היד וממשיכים יחד. הלוח אומר שאבא שלה בסדר, רק ארבעה ימים מאחור.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: המעיל של פים גדול עליה בהרבה. של מי לדעתך המעיל הזה? של אבא שלה. תנו להם לנחש, בעדינות.

   שאלו כל שחקן בתורו: מה הגיבור שלך יכול להגיד לפים, כדי שתרגיש פחות לבד?

   הלב של ההרפתקה: האטו כאן. פים לא שובבה. היא יודעת כמה החוט שלה עולה לעמק, והיא עושה את זה בכל זאת, כמו שכל אחד מאיתנו היה עושה. אף אחד לא נוזף בה. טאם אשבי חי. הרפסודה שלו נשברה, והוא ארבעה ימים אחרי הצוותים האחרים. לוח המעבורת אומר את זה בכל פעם: אף פעם אל תשחקו את זה כאולי. מה שהגיבורים יכולים לתת לפים זו ההליכה למעבורת, כדי שלא תצטרך להיות אמיצה לבד. אם הם הולכים, סמנו את התיבה: על הסולם, פים מוכנה לחתוך.

5. סצנה 5: בונוס: הקצה הלבן החל ממפגש אפי

   הנשימה שלכם יוצאת לבנה. הדשא עושה קראנץ׳ מתחת למגפיים. בתחתית העמק, הבריכה קפואה לגמרי. תסתכלו דרך הקרח, ותראו שלמטה עדיין קיץ. אצות ירוקות. חבל שחייה. צנצנת ריבה שמישהו הפיל ביולי. השנה לא נעצרה. היא נערמה כאן, בבת אחת, ככפור. על עמוד השער ליד הבריכה יש עשרים ותשעה חריצים, אחד לכל בוקר.

   מטרה: לראות מה שנה תקועה עושה בתחתית העמק, ולהביא מישהו לראות את זה גם.

   • לקרוא את עמוד השער פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: כל חריץ הוא בוקר. הכפור הגיע לעמוד השער בבוקר הרביעי, לשתי הערבות באחד־עשר, ולמעבר אבני הדריכה בשמונה־עשר. תשעה צעדים ביום, כל יום. שער האחו הוא הבא.

     זה לא מצליח: יש יותר מדי חריצים לקרוא. סופרים אותם יחד בקול במקום: עשרים ותשעה. לידם חרוטים המקומות שהכפור כבר הגיע אליהם: עמוד השער, שתי הערבות, מעבר אבני הדריכה. תשעה צעדים ביום.

   • להסתכל דרך הקרח בלי הטלה

     זה מצליח: שם למטה זה יום של יולי, וזה יישאר יום של יולי עד שמישהו למעלה בעמק יחתוך חוט. שלושה חוטים הם כמו סכר בנחל. הכפור הזה הוא המים שגולשים מעל.

     זה לא מצליח: אם הקרח מכוסה כפור ואי אפשר לראות, משפשפים חלון קטן עם כפפה ומסתכלים שוב.

   • להביא אחד מהשלושה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: מי שהבאתם עומד על הכפור הרבה זמן, בשקט. ואז אומר: "אני אלך ראשון."

     זה לא מצליח: הם באים, אבל לא מוכנים להסתכל על הקרח. "עוד לא," הם אומרים. על הסולם הם עדיין צריכים מילה טובה אחת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: כולם נושפים לאט. רואים את הנשימה? איזו צורה יש לה?

   שאלו את מי שהכי שקט: בתחתית הבריכה קפואה צנצנת ריבה. מה לדעתך יש בתוכה?

   הסצנה השקטה. שחקו אותה לאט, קר ויפה. התפקיד שלה הוא תמונה אחת שילד בן שבע מבין מיד: השנה היא נחל, שלושה חוטים הם סכר, והכפור הזה הוא המים שגולשים מעל. הכפור מטפס תשעה צעדים ביום, אז הוא לא יכול להגיע היום: לעמק יש שבועות, לא שעות. מי שהגיבורים מביאים לכאן הולך ראשון על הסולם, וברגע שאחד הולך ראשון, לשניים האחרים זה קל.

6. סצנה 6: על הספירה עד שלוש החל ממשימה זריזה

   אחר צהריים מאוחר. אתם עומדים באמצע הסולם, שביל מדרגות באמצע העמק. מכאן רואים את שלושת העצים בבת אחת. פריחה לבנה. חציר זהוב. עלי נחושת. מתחת לכל עץ עומד מישהו עם סכין קטנה. כל אחד מחכה שמישהו אחר ילך ראשון. הרחק למטה, הכפור קרוב בתשעה צעדים יותר מהבוקר. עוד שלושה שבועות כאלה, והוא בשער האחו. מישהו צריך להגיד משהו בקול.

   מטרה: להחזיר את השנה לתנועה, ולהחליט בקול מה זה עולה.

   • לספור עד שלוש לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: וונה, קיט ופים מסתכלים עליכם. אתם סופרים, בקול ויציב. הקריאו את "אם ספרתם עד שלוש."

     זה לא מצליח: בשלוש, אף אחד לא זז. כל אחד עדיין מחכה לאחרים. נסו משהו בלב־טוב: לעמוד ליד כל אחד בתורו, או להחזיק להם ידיים. הניסיון השני לא דורש הטלה.

   • לחתוך חוט אחד בלי הטלה

     זה מצליח: אתם אומרים שם בקול, בעדינות ובבירור. האדם הזה מהנהן, וחותך. הקריאו את "אם חתכתם חוט אחד."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מצליח לבחור, גריסל מבקשת מכל גיבור להצביע על עץ אחד. העץ שמקבל הכי הרבה אצבעות הוא העץ. הקריאו את "אם חתכתם חוט אחד."

   • להעלים את הסיבות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מתכננים תוכנית לכל סיבה: עזרה לקיט, הרבה ידיים לוונה, לוח המעבורת לפים. הקריאו את "אם העלמתם את הסיבות."

     זה לא מצליח: התוכנית לוקחת יותר זמן ממה שקיוויתם. עוד שלושה ימים, והכפור מטפס עוד עשרים ושבעה צעדים. ואז היא מצליחה. הקריאו את "אם העלמתם את הסיבות."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: שלושה אנשים, וכל אחד מחכה שמישהו אחר ילך ראשון. הרגשתם פעם ככה?

   שאלו את מי שהכי שקט: מי לדעתך צריך ללכת ראשון, ולמה? אין תשובה לא נכונה. כל מי שהתיבה שלו מסומנת במעקב הסיפור מוכן, ואומר כן.

   שלושה סופים אמיתיים ואף אחד מהם לא שגוי: אף פעם אל תגידו לשולחן שהוא בחר רע. ספירה עד שלוש לא דורשת הטלה אם שניים מהשלושה מוכנים (הייחורים של וונה מוכנים, עזרה בדרך לקיט, או שפים קראה את לוח המעבורת: ראו את מעקב הסיפור). העלמת הסיבות לא דורשת הטלה אם שלושתם מוכנים. הכפור מטפס תשעה צעדים ביום, אז הוא לא יכול להגיע היום: הוא שלושה שבועות משער האחו. קצרים בזמן? במשימה הזריזה הגיבורים שמעו את שלוש הסיבות מגריסל ליד השער, אז התפנית כבר אצלם: תנו להם לבחור מיד, ושחקו את העלמת הסיבות כשלושה ימים עמוסים שמסופרים בכמה משפטים. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה. אבא של פים חוזר הביתה בכל סוף.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם ספרתם עד שלוש. "אחת. שתיים. שלוש!" שלוש סכינים מבזיקות יחד. ווּש! הפריחה עפה מעץ התפוח כמו שלג. החציר משתחווה. כל עלה ביער משתחרר בבת אחת, וכל העמק הופך לזהב. למטה בתחתית, הכפור מתחיל להפשיר. וונה, קיט ופים עומדים בין העלים הנופלים, וצוחקים.

   אם חתכתם חוט אחד. אתם אומרים שם בקול. זה דבר קשה להגיד. האדם הזה מסתכל עליכם רגע ארוך. ואז מהנהן, וחותך. סניפ. השנה מתחילה לזוז שוב, לאט, כמו שעון ישן ונוקשה. הכפור מפסיק לטפס. עד ארוחת הערב, גם שני האחרים מתירים את החוטים שלהם.

   אם העלמתם את הסיבות. אף אחד לא צריך לחתוך כלום. עשרים שכנים באים מעבר לגבעה בשביל החציר. העצים הקטנים של וונה עומדים בשורה. פים מחכה ליד הנהר, ומחזיקה לכם את היד. אחד אחד, החוטים מחליקים מעצמם, יום אחרי יום. הכפור מטפס עוד שלושה ימים. ואז הוא נעצר, ומתחיל לרדת בחזרה.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הגשם מגיע. באותו לילה יורד גשם בפעם הראשונה מזה חמישה שבועות. לאט לאט, הכפור זוחל בחזרה במורד העמק. ארבעה ימים אחר כך, רפסודה עולה במעלה הנהר. איש עליה מנופף. זה אבא של פים, מאחר אבל בריא ושלם. גריסל קושרת חוט קטן סביב פרק היד של כל אחד מכם. "תמיד תדברו זה עם זה," היא אומרת.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

החרוז של חוט־השמירה

כרטיס ישן ורך, שניתן לכל ילד בעמק ביום שבו הוא לומד לקלוע חוט. "חוט אחד, יום אחד, וחותכים ברדת ערב. / שני חוטים, יומיים, והנחל זורם לאט. / שלושה חוטים קשורים, והשנה לא יכולה לזוז, / אז היא נערמת בתחתית, ונערמת כשלג." מתחת, בכתב קטן: "החרוז של סבתא שלי. אף אחד לא היה צריך את השורה השלישית כבר מאה שנה, כי כולנו מדברים זה עם זה. ג׳ הוי."

כרטיסי מפלצות

פרסים

• העמק חוזר לעונה אחת בכל פעם, והגשם הראשון מזה חמישה שבועות.
• מה שהחוטים שמרו: ארבעים עצי תפוח קטנים, אסם מלא חציר, ופים ליד הנהר כשאבא שלה חוזר הביתה. רוב השולחנות מצילים שניים מהשלושה. שולחן שהקשיב מציל את שלושתם.
• חוט־שמירה לכל אחד, קלוע בידי גריסל הוי באדום ובשמנת של העמק. קושרים אותו סביב פרק היד. פירושו: תמיד תדברו זה עם זה.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לשתול יחד גלעין תפוח בעציץ, ולראות מה צומח.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• אף אחד בעמק הזה לא טועה, וזו ההרפתקה. שלושה אנשים טובים עשו כל אחד דבר קטן והגיוני, ואף אחד מהם לא סיפר לשניים האחרים. התפקיד של הגיבורים הוא לא למצוא את מי להאשים. התפקיד שלהם הוא להחליט מה מתבטל, ולהגיד את זה בקול.
• כל סצנה מביאה איתה דרך משלה שבה חיתוך לא עולה כלום: שכנים לחציר של קיט, הרבה ידיים לייחורים של וונה, לוח המעבורת לפים. אף אחת מהן לא מוסתרת, ומעקב הסיפור סופר אותן. שולחן שאוסף את שלושתן יכול לסיים בלי שאף אחד מפסיד כלום.
• טאם אשבי חי. הוא ארבעה ימים אחרי הצוותים האחרים עם רפסודה שבורה, ולוח המעבורת אומר את זה. זו לא בחירה של המנחה: זו האמת בהרפתקה הזו. אף פעם אל תשאירו את זה פתוח, ואף פעם אל תשחקו את זה כאולי.
• הכפור הוא השעון, והוא זז תשעה צעדים ביום. בתחילת כל סצנה, אמרו מה הוא כבר בלע: הקנים, עמוד השער, שתי הערבות, המעבר, גדת הדרדרים. הוא לא יכול להגיע היום. לעמק יש שבועות, והגיבורים הם העזרה שהוא מקבל.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא השער העליון והסולם. גריסל מספרת את כל הסיפור ליד השער: שלושה חוטים, שלושה עצים, שלוש סיבות. ואז ההרפתקה היא הספירה עד שלוש.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.