חלק מעמק אלדרמור: אל מפת העולם
השנה שהתפרקה
עמק פניתורן הוא עמק קטן שאפשר לעבור מקצה לקצה בעשרים דקות הליכה, ועכשיו יש בו ארבע עונות בבת אחת. שלושה אנשים טובים קשרו שלושה חוטי־שמירה על שלושה עצים, משלוש סיבות טובות. לשנה אין לאן ללכת, אז היא נערמת בתחתית העמק ככפור, ומטפסת תשעה צעדים למעלה בכל יום.
גילאי 6–12 · עדינה, והרפתקת ההכרעה של הספרייה. אין כאן אף רשע ואין כאן שום קרב: שלושה אנשים עשו כל אחד דבר קטן והגיוני לגמרי, איש מהם לא ידע על השניים האחרים, וכל ההרפתקה היא להחליט מה מבטלים ולהיות אמיצים מספיק כדי להגיד בקול למי זה עולה.
כמה זמן יש לכם?
מי משחק?
בחרו גיבור לכל ילד. נקודות הלב שלהם יבואו איתכם למשחק.
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
הקצה הלבן
- נקודות לב
- 29
- מגן
- 4
- התקפה
- ללא התקפה. הוא מעולם לא בא לקראת אדם בחייו. הוא בא לקראת העמק, תשעה צעדים ביום, ועדיין לא פספס יום אחד.
נקודת לב אחת על כל חריץ במקל־הספירה של גריסל הוי. זה הדבר היחיד בהרפתקה הזאת שנמצא נגדכם, והוא בעצם לא נגדכם: זו השנה עצמה, שאין לה לאן ללכת. אי אפשר להילחם בו, להמיס אותו, לחפור אותו, לשכנע אותו או לעקוף אותו בהליכה. הוא נסוג במורד העמק בדיוק כמרחק השמירות שהוסרו: חוט אחד נחתך והוא נסוג בהליכה, שלושתם והוא נסוג בריצה. שום דבר אחר בעולם לא מזיז אותו כלל.
חוט־שמירה
- נקודות לב
- 1
- מגן
- 2
- התקפה
- ללא התקפה. זהו סרט קלוע בעובי של שרוך מגף בערך, בצבעי האדום והשמנת של העמק עצמו.
כל סכין חותכת אותו תוך שנייה, וכל ילד בפניתורן יודע לקלוע אחד עוד לפני שהוא יודע לכתוב את שמו. החוט מעולם לא היה החלק הקשה בהרפתקה הזאת. החלק הקשה הוא לעמוד מתחתיו.
הדבורים של העמק
- נקודות לב
- 3
- מגן
- 13
- התקפה
- ללא התקפה. הן עייפות מחמישה שבועות, ומזמן הפסיקו לשים לב לאף אחד.
כל דבורה בעמק עובדת על עץ אחד, כי נשאר רק פרח אחד בכל העמק. אי אפשר לשאול אותן שום דבר, אבל אפשר לקרוא אותן: היכן שהדבורים נמצאות, שם עדיין יש לעמק אביב, ונשאר בדיוק מקום אחד כזה.
פרסים
- העמק חוזר לעונה אחת בכל פעם, והגשם הראשון מזה חמישה שבועות.
- מה שהחוטים שמרו: ארבעים עצי תפוח קטנים, אסם מלא חציר, ופים ליד הנהר כשאבא שלה חוזר הביתה. רוב השולחנות מצילים שניים מהשלושה. שולחן שהקשיב מציל את שלושתם.
- חוט־שמירה לכל אחד, קלוע בידי גריסל הוי באדום ובשמנת של העמק. קושרים אותו סביב פרק היד. פירושו: תמיד תדברו זה עם זה.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לשתול יחד גלעין תפוח בעציץ, ולראות מה צומח.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- אף אחד בעמק הזה לא טועה, וזו ההרפתקה. שלושה אנשים טובים עשו כל אחד דבר קטן והגיוני, ואף אחד מהם לא סיפר לשניים האחרים. התפקיד של הגיבורים הוא לא למצוא את מי להאשים. התפקיד שלהם הוא להחליט מה מתבטל, ולהגיד את זה בקול.
- כל סצנה מביאה איתה דרך משלה שבה חיתוך לא עולה כלום: שכנים לחציר של קיט, הרבה ידיים לייחורים של וונה, לוח המעבורת לפים. אף אחת מהן לא מוסתרת, ומעקב הסיפור סופר אותן. שולחן שאוסף את שלושתן יכול לסיים בלי שאף אחד מפסיד כלום.
- טאם אשבי חי. הוא ארבעה ימים אחרי הצוותים האחרים עם רפסודה שבורה, ולוח המעבורת אומר את זה. זו לא בחירה של המנחה: זו האמת בהרפתקה הזו. אף פעם אל תשאירו את זה פתוח, ואף פעם אל תשחקו את זה כאולי.
- הכפור הוא השעון, והוא זז תשעה צעדים ביום. בתחילת כל סצנה, אמרו מה הוא כבר בלע: הקנים, עמוד השער, שתי הערבות, המעבר, גדת הדרדרים. הוא לא יכול להגיע היום. לעמק יש שבועות, והגיבורים הם העזרה שהוא מקבל.
- קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא השער העליון והסולם. גריסל מספרת את כל הסיפור ליד השער: שלושה חוטים, שלושה עצים, שלוש סיבות. ואז ההרפתקה היא הספירה עד שלוש.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״השנה שהתפרקה״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
ארבע עונות לפני ארוחת הצהריים
להקריא בקול
אתם מגיעים לראש הגבעה, וכולם עוצרים. משהו לא בסדר בעמק הזה. למעלה, עצי התפוח לבנים מפריחה, כמו באביב. באמצע, החציר עומד גבוה וזהוב, כמו בקיץ. למטה יותר, יער האשורים זוהר בצבע נחושת, כמו בסתיו. ובתחתית, הכול לבן מכפור. הרוח מריחה כמו שלג. אישה עם חוט אדום־לבן נשענת על השער. "טוב," אומרת גריסל הוי. "ראיתם. בואו למטה, ואספר לכם את החלק המטופש."
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
גריסל מכינה חוטי־שמירה. "קושרים אחד על ענף בזריחה," היא אומרת, "והיום הזה נשאר במקום עד שחותכים אותו בשקיעה. חוט אחד, יום אחד." היא נאנחת. "אף אחד אף פעם לא משאיר חוט קשור. מישהו השאיר שלושה."
כמעט!
אם אף אחד לא שואל, גריסל מספרת בכל זאת. היא חיכתה שבועיים שמישהו יקשיב.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מבחינים בשלושה חוטים בהירים על שלושה ענפים נמוכים: אחד על עץ התפוח הזקן במטע, אחד על עץ הקוצים בשדה החציר, ואחד על האשור הגדול ליד היער. בקצה הלבן, ליד הבריכה הקפואה, לא קשור כלום.
כמעט!
רחוק מדי לראות. גריסל מצביעה עליהם אחד אחד: שלושה עצים, שלושה חוטים בהירים, ובקצה הלבן לא קשור כלום.
-
בלי הטלה
גריסל מרימה מקל עם עשרים ותשעה חריצים, אחד לכל בוקר. "בבוקר הראשון הכפור נעצר בקו הקנים ליד הבריכה. היום הוא על גדת הדרדרים, מאתיים צעדים לפני שער האחו. הוא מטפס תשעה צעדים ביום, ואף פעם לא חוזר אחורה."
כמעט!
אם יש יותר מדי מספרים, סופרים יחד את החריצים בקול: עשרים ותשעה בקרים, תשעה צעדים בכל יום, ואף פעם לא אחורה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מה לא בסדר בעמק, ולמה הכפור בתחתית ממשיך לטפס.
שחקו את גריסל חמה, ישירה, ובלי שום מסתורין. היא לא מסתירה כלום. היא יכלה לחתוך את שלושת החוטים בעצמה, אבל הם לא שלה לחתוך. שתי עובדות חייבות לצאת מהסצנה הזו עם הגיבורים: שלושה חוטים קשורים בעמק, והכפור בתחתית מטפס. אם ילד מחפש רשע, אין כזה: שלושה אנשים טובים קשרו כל אחד חוט אחד, ואף אחד מהם לא סיפר לאחרים. קצרים בזמן? במשימה הזריזה, גריסל מספרת להם גם מי קשר כל חוט ולמה, עוד לפני שהם עוזבים את השער.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: גריסל נותנת לכם כרטיס קטן ועליו חרוז. תרצו להקריא אותו בקול לכולם? תנו עכשיו את החרוז של חוט־השמירה. השורה השלישית שלו היא כל התשובה, ושולחן שמבחין בה הרוויח את זה: לדעת למה הכפור שם לא אומר איזה חוט לחתוך.
- שאלו את כל השולחן: אביב, קיץ, סתיו וחורף, הכול בבת אחת. איזה חלק של העמק הכי הייתם רוצים לבקר?
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
החרוז של חוט־השמירה
כרטיס ישן ורך, שניתן לכל ילד בעמק ביום שבו הוא לומד לקלוע חוט. "חוט אחד, יום אחד, וחותכים ברדת ערב. / שני חוטים, יומיים, והנחל זורם לאט. / שלושה חוטים קשורים, והשנה לא יכולה לזוז, / אז היא נערמת בתחתית, ונערמת כשלג." מתחת, בכתב קטן: "החרוז של סבתא שלי. אף אחד לא היה צריך את השורה השלישית כבר מאה שנה, כי כולנו מדברים זה עם זה. ג׳ הוי."
להדפסת הדף הזה -
-
סצנה 2
הפריחה שלא רוצה ליפול
להקריא בקול
בזזזז. שומעים את המטע עוד לפני שרואים אותו. תשעים ותשעה עצי תפוח עומדים חשופים. העץ המאה הוא תפוח העמק. הוא עץ התפוח הכי זקן בעמק, והוא מכוסה בפריחה לבנה. כל דבורה בעמק מזמזמת סביבו. חוט אדום־לבן קשור על הענף הכי נמוך שלו. למעלה על סולם, בין הפרחים, אישה זקנה מחזיקה סכין קטנה. "שלושים ושבעה ימים," אומרת וונה קרול, בלי להסתובב. "אני יודעת. אתם יכולים לעלות."
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
וונה קשרה אותו. תפוח העמק זקן מאוד וחלול מבפנים, וזו הפריחה האחרונה שלו לתמיד. על הספסל למטה מונחים ארבעים ייחורים, ענפים קטנים עטופים בבד. "עוד שלושה ימים, והם יהיו מוכנים לגדול," היא אומרת. "ארבעים עצים קטנים מעץ התפוח הכי זקן בעמק. או אף אחד."
כמעט!
אם אף אחד לא שואל, וונה יורדת ומספרת בכל זאת. אין לה מה להסתיר.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מחזיקים את הסולם, עוטפים את הענפים ומעבירים אותם למטה. עד שעת התה, כל ייחור שוונה תצטרך אי פעם שמור בסל. "עכשיו החוט שלי מחזיק רק עץ שאני אוהבת," היא אומרת. "את זה אני יכולה לשחרר." וונה מוכנה לחתוך.
כמעט!
זו עבודה עדינה, ועד שעת התה רק חצי עטופים. וונה מחייכת בכל זאת. "עשרים עצים קטנים זה עשרים יותר מאף אחד." היא כמעט מוכנה לחתוך, ומילה טובה אחת על הסולם תספיק.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
כל דבורה בעמק נמצאת כאן, כי זה הפרח האחרון שנשאר. הן נראות עייפות מאוד. אף עץ אחר לא ראה דבורה מאז הקיץ, אז אם החוטים יישארו קשורים, בשנה הבאה כמעט לא יהיו תפוחים.
כמעט!
דבורה נוחתת לכם על האף ואתם מתעטשים. וונה צוחקת ומסבירה: כל דבורה בעמק נמצאת כאן, עייפה מאוד, כי זה הפרח האחרון שנשאר.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות למה וונה קשרה את החוט שלה, ומה יעלה לחתוך אותו.
וונה אומרת את האמת על הכול. אל תשחקו אותה כחשודה: כל שלושת האנשים בעמק הזה טובים, וכל השלושה צודקים. היא תחתוך את החוט שלה ברגע שהגיבורים יבקשו, בסכין שלה, אבל היא לא תגיד להם אם זה שווה את זה. אם הגיבורים עוזרים עם הייחורים, סמנו את התיבה במעקב הסיפור: על הסולם, וונה מוכנה ללכת ראשונה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: כולם יכולים לזמזם כמו עמק שלם של דבורים עייפות?
- שאלו את מי שהכי שקט: וונה נותנת לך להחזיק ייחור אחד. איפה כדאי לשתול את עץ התפוח הקטן שלך?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 3
אף אחד לא בא לחציר
להקריא בקול
ווּש. ווּש. שדה החציר ענק, והעשב גבוה וזהוב. הוא מושלם לקציר, והוא מושלם כבר חודש שלם. רק פס דק אחד קצור. באמצע עומד עץ קוצים זקן, הפניתורן, ועליו קשור חוט בהיר. בחור צעיר ועייף מניף חרמש. זה להב ארוך ומעוקל לקצירת חציר. הוא ממהר כמה שהוא יכול, וזה אף פעם לא יהיה מהיר מספיק. "שלום," אומר קיט מארו, בלי לעצור.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
"קציר חציר צריך עשרים אנשים ויומיים," אומר קיט. "השנה כל החוות קצרו באותו שבוע, אז אף אחד לא יכול היה לבוא. קשרתי את היום כדי שהחציר יישאר מושלם עד שתגיע עזרה." הוא מנגב את הפנים. "עזרה לא הגיעה. לא ביקשתי מאף אחד."
כמעט!
אם אף אחד לא שואל, קיט עוצר לשתות מים ומספר בכל זאת.
-
בלי הטלה
אתם קוצרים יחד שורה ארוכה ועקומה. זה רחוק מלהספיק, אבל קיט מתחיל לשרוק. זו העזרה הראשונה שהייתה לו כל החודש.
כמעט!
לקצור חציר זה קשה! בעיקר דגדגתם את העשב. קיט צוחק בפעם הראשונה מזה חודש, וגם זה עוזר.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מטפסים מעבר לגבעה ודופקים. החקלאים שם סיימו את החציר שלהם לפני שבוע. "מחר," הם אומרים. "כולנו. למה הוא לא ביקש?!" עזרה בדרך לקיט.
כמעט!
בדלת הראשונה אף אחד לא עונה. בשנייה, חקלאי מנומנם אומר שכולם יכולים לבוא בעוד שלושה ימים. עזרה עדיין בדרך לקיט, רק קצת יותר לאט.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות למה אמצע העמק תקוע בקיץ, והאם קיט יכול לקבל עזרה במקום.
קיט מעדיף לקצור את כל השדה לבד מאשר לדפוק בדלת ולבקש. ההרפתקה לא מענישה אותו על זה; זו פשוט הסיבה שהחוט שלו עדיין קשור. שחקו את ההליכה מעבר לגבעה כניצחון גדול וחם: החוט הוא לא הבעיה, הסיבה היא הבעיה. אם עזרה בדרך, סמנו את התיבה: על הסולם, קיט מוכן לחתוך.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: קציר חציר צריך הרבה עוזרים. את מי הגיבור שלך היה מביא?
- שאלו את כל השולחן: למה לדעתכם קיט אף פעם לא ביקש עזרה מאף אחד? תנו להם לענות בכנות. גם למבוגרים קשה לבקש עזרה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 4
העלים שלא נופלים
להקריא בקול
יער האשורים זוהר בנחושת ובזהב. יש בו ריח של עלים יבשים ופטריות. אבל אף עלה לא נפל. אף לא אחד! על העץ הכי גדול, עץ הפנס, קשור חוט נמוך. הוא בדיוק בגובה שילדה בת תשע יכולה להגיע אליו. מישהו קשר קשר חדש על הישן, שוב ושוב, כל בוקר. ילדה יושבת על השורשים במעיל גדול עליה בהרבה. היא לא משחקת. היא מחכה.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
אתם יושבים על השורשים ומחכים. אחרי זמן מה, היא מדברת. קוראים לה פים אשבי. "אבא שלי לקח את רפסודות העצים במורד הנהר," היא אומרת. "הוא אמר שיחזור הביתה לפני שהעלים ייפלו. אז עצרתי את העלים."
כמעט!
אם אף אחד לא יושב איתה, פים מספרת בכל זאת, בשקט־בשקט, למגפיים שלה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
היא יודעת. היא הלכה עד הבריכה הקפואה וספרה את החריצים בעצמה, ולא סיפרה לאף אחד. "אני יודעת שזה רע," היא לוחשת. "אני פשוט לא מסוגלת לחתוך."
כמעט!
פים מהדקת את המעיל ולא אומרת כלום. אחר כך היא מהנהנת. היא יודעת על הכפור. היא פשוט לא מסוגלת לחתוך את החוט שלה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
במעבורת יש לוח שכל צוות רפסודה כתוב עליו בגיר. כתוב שם: "צוות אשבי. רפסודה נשברה, תוקנה. ארבעה ימים מאחור." פים קוראת פעמיים. אחר כך היא צוחקת ובוכה באותו רגע. אבא שלה בסדר.
כמעט!
באמצע הדרך פים נעצרת. "ומה אם כתוב שם משהו רע?" אתם מחזיקים לה את היד וממשיכים יחד. הלוח אומר שאבא שלה בסדר, רק ארבעה ימים מאחור.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מי קשרה את החוט על עץ הפנס, ולמה היא לא יכולה להיות זו שחותכת אותו.
הלב של ההרפתקה: האטו כאן. פים לא שובבה. היא יודעת כמה החוט שלה עולה לעמק, והיא עושה את זה בכל זאת, כמו שכל אחד מאיתנו היה עושה. אף אחד לא נוזף בה. טאם אשבי חי. הרפסודה שלו נשברה, והוא ארבעה ימים אחרי הצוותים האחרים. לוח המעבורת אומר את זה בכל פעם: אף פעם אל תשחקו את זה כאולי. מה שהגיבורים יכולים לתת לפים זו ההליכה למעבורת, כדי שלא תצטרך להיות אמיצה לבד. אם הם הולכים, סמנו את התיבה: על הסולם, פים מוכנה לחתוך.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: המעיל של פים גדול עליה בהרבה. של מי לדעתך המעיל הזה? של אבא שלה. תנו להם לנחש, בעדינות.
- שאלו כל שחקן בתורו: מה הגיבור שלך יכול להגיד לפים, כדי שתרגיש פחות לבד?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 5
בונוס: הקצה הלבן
להקריא בקול
הנשימה שלכם יוצאת לבנה. הדשא עושה קראנץ׳ מתחת למגפיים. בתחתית העמק, הבריכה קפואה לגמרי. תסתכלו דרך הקרח, ותראו שלמטה עדיין קיץ. אצות ירוקות. חבל שחייה. צנצנת ריבה שמישהו הפיל ביולי. השנה לא נעצרה. היא נערמה כאן, בבת אחת, ככפור. על עמוד השער ליד הבריכה יש עשרים ותשעה חריצים, אחד לכל בוקר.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
כל חריץ הוא בוקר. הכפור הגיע לעמוד השער בבוקר הרביעי, לשתי הערבות באחד־עשר, ולמעבר אבני הדריכה בשמונה־עשר. תשעה צעדים ביום, כל יום. שער האחו הוא הבא.
כמעט!
יש יותר מדי חריצים לקרוא. סופרים אותם יחד בקול במקום: עשרים ותשעה. לידם חרוטים המקומות שהכפור כבר הגיע אליהם: עמוד השער, שתי הערבות, מעבר אבני הדריכה. תשעה צעדים ביום.
-
בלי הטלה
שם למטה זה יום של יולי, וזה יישאר יום של יולי עד שמישהו למעלה בעמק יחתוך חוט. שלושה חוטים הם כמו סכר בנחל. הכפור הזה הוא המים שגולשים מעל.
כמעט!
אם הקרח מכוסה כפור ואי אפשר לראות, משפשפים חלון קטן עם כפפה ומסתכלים שוב.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
מי שהבאתם עומד על הכפור הרבה זמן, בשקט. ואז אומר: "אני אלך ראשון."
כמעט!
הם באים, אבל לא מוכנים להסתכל על הקרח. "עוד לא," הם אומרים. על הסולם הם עדיין צריכים מילה טובה אחת.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לראות מה שנה תקועה עושה בתחתית העמק, ולהביא מישהו לראות את זה גם.
הסצנה השקטה. שחקו אותה לאט, קר ויפה. התפקיד שלה הוא תמונה אחת שילד בן שבע מבין מיד: השנה היא נחל, שלושה חוטים הם סכר, והכפור הזה הוא המים שגולשים מעל. הכפור מטפס תשעה צעדים ביום, אז הוא לא יכול להגיע היום: לעמק יש שבועות, לא שעות. מי שהגיבורים מביאים לכאן הולך ראשון על הסולם, וברגע שאחד הולך ראשון, לשניים האחרים זה קל.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: כולם נושפים לאט. רואים את הנשימה? איזו צורה יש לה?
- שאלו את מי שהכי שקט: בתחתית הבריכה קפואה צנצנת ריבה. מה לדעתך יש בתוכה?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 6
על הספירה עד שלוש
להקריא בקול
אחר צהריים מאוחר. אתם עומדים באמצע הסולם, שביל מדרגות באמצע העמק. מכאן רואים את שלושת העצים בבת אחת. פריחה לבנה. חציר זהוב. עלי נחושת. מתחת לכל עץ עומד מישהו עם סכין קטנה. כל אחד מחכה שמישהו אחר ילך ראשון. הרחק למטה, הכפור קרוב בתשעה צעדים יותר מהבוקר. עוד שלושה שבועות כאלה, והוא בשער האחו. מישהו צריך להגיד משהו בקול.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
וונה, קיט ופים מסתכלים עליכם. אתם סופרים, בקול ויציב. הקריאו את "אם ספרתם עד שלוש."
כמעט!
בשלוש, אף אחד לא זז. כל אחד עדיין מחכה לאחרים. נסו משהו בלב־טוב: לעמוד ליד כל אחד בתורו, או להחזיק להם ידיים. הניסיון השני לא דורש הטלה.
-
בלי הטלה
אתם אומרים שם בקול, בעדינות ובבירור. האדם הזה מהנהן, וחותך. הקריאו את "אם חתכתם חוט אחד."
כמעט!
אם אף אחד לא מצליח לבחור, גריסל מבקשת מכל גיבור להצביע על עץ אחד. העץ שמקבל הכי הרבה אצבעות הוא העץ. הקריאו את "אם חתכתם חוט אחד."
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מתכננים תוכנית לכל סיבה: עזרה לקיט, הרבה ידיים לוונה, לוח המעבורת לפים. הקריאו את "אם העלמתם את הסיבות."
כמעט!
התוכנית לוקחת יותר זמן ממה שקיוויתם. עוד שלושה ימים, והכפור מטפס עוד עשרים ושבעה צעדים. ואז היא מצליחה. הקריאו את "אם העלמתם את הסיבות."
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם ספרתם עד שלוש.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
"אחת. שתיים. שלוש!" שלוש סכינים מבזיקות יחד. ווּש! הפריחה עפה מעץ התפוח כמו שלג. החציר משתחווה. כל עלה ביער משתחרר בבת אחת, וכל העמק הופך לזהב. למטה בתחתית, הכפור מתחיל להפשיר. וונה, קיט ופים עומדים בין העלים הנופלים, וצוחקים.
אם חתכתם חוט אחד.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
אתם אומרים שם בקול. זה דבר קשה להגיד. האדם הזה מסתכל עליכם רגע ארוך. ואז מהנהן, וחותך. סניפ. השנה מתחילה לזוז שוב, לאט, כמו שעון ישן ונוקשה. הכפור מפסיק לטפס. עד ארוחת הערב, גם שני האחרים מתירים את החוטים שלהם.
אם העלמתם את הסיבות.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
אף אחד לא צריך לחתוך כלום. עשרים שכנים באים מעבר לגבעה בשביל החציר. העצים הקטנים של וונה עומדים בשורה. פים מחכה ליד הנהר, ומחזיקה לכם את היד. אחד אחד, החוטים מחליקים מעצמם, יום אחרי יום. הכפור מטפס עוד שלושה ימים. ואז הוא נעצר, ומתחיל לרדת בחזרה.
החזרה הביתה
כל סוף: הגשם מגיע.
באותו לילה יורד גשם בפעם הראשונה מזה חמישה שבועות. לאט לאט, הכפור זוחל בחזרה במורד העמק. ארבעה ימים אחר כך, רפסודה עולה במעלה הנהר. איש עליה מנופף. זה אבא של פים, מאחר אבל בריא ושלם. גריסל קושרת חוט קטן סביב פרק היד של כל אחד מכם. "תמיד תדברו זה עם זה," היא אומרת.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להחזיר את השנה לתנועה, ולהחליט בקול מה זה עולה.
שלושה סופים אמיתיים ואף אחד מהם לא שגוי: אף פעם אל תגידו לשולחן שהוא בחר רע. ספירה עד שלוש לא דורשת הטלה אם שניים מהשלושה מוכנים (הייחורים של וונה מוכנים, עזרה בדרך לקיט, או שפים קראה את לוח המעבורת: ראו את מעקב הסיפור). העלמת הסיבות לא דורשת הטלה אם שלושתם מוכנים. הכפור מטפס תשעה צעדים ביום, אז הוא לא יכול להגיע היום: הוא שלושה שבועות משער האחו. קצרים בזמן? במשימה הזריזה הגיבורים שמעו את שלוש הסיבות מגריסל ליד השער, אז התפנית כבר אצלם: תנו להם לבחור מיד, ושחקו את העלמת הסיבות כשלושה ימים עמוסים שמסופרים בכמה משפטים. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה. אבא של פים חוזר הביתה בכל סוף.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: שלושה אנשים, וכל אחד מחכה שמישהו אחר ילך ראשון. הרגשתם פעם ככה?
- שאלו את מי שהכי שקט: מי לדעתך צריך ללכת ראשון, ולמה? אין תשובה לא נכונה. כל מי שהתיבה שלו מסומנת במעקב הסיפור מוכן, ואומר כן.
איפה הם על המפה
-