דף מנחה להדפסה — הרחוב שחזר הביתה

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

הדלת של האופה נפתחה בלילה אל הרחוב הלא נכון, וילדה כבר משתמשת בדלת שאתמול הייתה קיר. הסתובבו ברחובות, עקבו אחרי הסיכה, וגלו למה העיר העתיקה משנה את עצמה לצורת החג שלה.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: הסמטה הלא נכונה החל ממשימה זריזה

   משהו לא בסדר בעיר העתיקה. כל בוקר, בראם האופה פותח את הדלת שלו אל סמטת הקמח. אבל הבוקר, סמטת הקמח נעלמה! הדלת שלו נפתחת אל רחוב אחר, שקוראים לו סמטת האפר. תמסין, יוצרת המפות של העיר, עומדת בפתח עם המפה שלה. במפה עדיין יש את סמטת הקמח. "הדלת לא זזה," היא אומרת. "מדדתי אותה. הרחוב זז." מאחוריה, ילדה עוברת דרך דלת בקיר לבנים. אתמול זה היה סתם קיר.

   מטרה: לגלות מה השתנה: הדלת, הרחוב או המפה. ואז להחליט לאיזה כיוון ללכת.

   • לשאול את בראם מה ראה בלי הטלה

     זה מצליח: אותו מפתח, אותו בריח, וסמטת האפר במקום שבו צריכה להיות סמטת הקמח. הוא לא מפחד. הוא כועס. "ארבעים שנה הסמטה הזאת הייתה פה," הוא אומר. "ארבעים שנה!"

     זה לא מצליח: בראם כועס מדי בשביל לדבר לעניין. אבל הוא מצביע על המפתן שלו: הקמח שהוא טאטא החוצה אתמול בלילה שוכב על הרחוב הלא נכון.

   • להסתכל במפה של תמסין פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: המפה ברורה. הדלת של בראם נפתחת מערבה אל סמטת הקמח, וסמטת האפר נמצאת שני רחובות משם. המפה והרחוב לא מסכימים, והבוקר תמסין סומכת פחות על הרחוב.

     זה לא מצליח: המפה היא בלגן של קווים. אבל תמסין מקישה עם העיפרון על נקודה אחת. "הדלת שלו. סמטת הקמח. לא סמטת האפר. אף פעם."

   • ללכת אחרי הילדה בלי הטלה

     זה מצליח: היא רק עושה קיצור דרך, והיא בכלל לא מופתעת. בשבילה, הדלת החדשה כבר רגילה.

     זה לא מצליח: היא מהירה מדי, והדלת נסגרת מאחוריה. אבל היא נפתחת שוב בדחיפה אחת. עוברים.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: אם הרחוב שלכם היה זז בלילה, מה הדבר הראשון שהייתם בודקים?

   התחילו את המפה בקול כאן, ותמשיכו להגיד איפה הסיכה: על הדלת של האופה, על הדלת החדשה, בסמטה. הסיכה היא התוף של ההרפתקה הזאת. הגיבורים חייבים לצאת מכאן עם הצורה של הבעיה: רחוב זז, דלת הופיעה, והמפה עדיין של אתמול. תמסין לא טיפשה. היא יוצרת מפות זהירה שגילתה עכשיו שהעיר שהיא מודדת הפסיקה לעמוד במקום. שחקו אותה כועסת ומדויקת מאוד. בראם נחמד, מקומח, ורוצה את הסמטה שלו בחזרה לפני הצוהריים.

2. סצנה 2: הדלת שלא הייתה שם החל ממפגש קצר

   בקיר הלבנים שליד המאפייה של בראם צמחה בלילה דלת. היא מעץ, עם בריח מברזל, בדיוק כמו כל דלת אחרת בעיר העתיקה. ילדה בשם ניקס מחזיקה אותה פתוחה עם העקב. היא בת תשע. "היא הייתה פה כשירדתי," היא אומרת. "זה קיצור דרך מעולה. בבקשה אל תחזירו את הקיר." דרך הדלת רואים את סמטת האפר, הרחוב שלא אמור להיות שם.

   מטרה: להבין אם הדלת החדשה היא טעות, מתנה או רמז, ולהחליט אם להשתמש בה.

   • להסתכל טוב על הפתח פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: אף אחד לא חתך את הלבנים. הקיר פשוט נפתח, כמו שארון נפתח. וסימן הנגר מתאים לדלתות בחצר הבאר: הסימן של העיר העתיקה עצמה, לא של זר.

     זה לא מצליח: אי אפשר לדעת איך היא הגיעה לשם. אבל תמסין מבחינה בסימן הנגר שעל המשקוף. "זה הסימן של העיר העתיקה," היא אומרת. "הדלת הזאת שייכת לכאן."

   • לשאול את ניקס על הדלת לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: ארבע פעמים מאז ארוחת הבוקר, והיא מראה לכם: עוברת, חוזרת, עוברת, חוזרת. היא לא מסתירה כלום. היא מצאה אותה, היא אוהבת אותה, והיא רוצה שהיא תישאר.

     זה לא מצליח: ניקס מתביישת וחומקת דרך הדלת. ואז היא מציצה בחזרה. "ארבע פעמים," היא אומרת. "השתמשתי בה ארבע פעמים. בבקשה תנו לה להישאר."

   • לעבור ולהמשיך ללכת בלי הטלה

     זה מצליח: הדלת עובדת. זה כל מה שהיא עושה. אתם בסמטת האפר.

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מעדיפים לא להשתמש בדלת החדשה, הדרך הארוכה מסביב מביאה אותם לסמטת האפר בכל זאת. ניקס מנופפת להם מהפתח.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: ניקס אוהבת את קיצור הדרך החדש שלה. מה הגיבור שלך אומר לה?

   ניקס היא ילדה שמצאה דלת שימושית, אף פעם לא גנבת ולא עושת צרות. אם גיבור לא נחמד אליה, תנו לבראם לשנות את הנושא במקום לנזוף. סימן הנגר הוא הרמז: העיר העתיקה עושה משהו שהיא כבר יודעת לעשות. לא רוח רפאים, לא קללה, לא זר. אם מדלגים על הסצנה הזאת, הגיבורים מגיעים לסמטת האפר בדרך הארוכה ופוגשים את ניקס אחר כך, יושבת על הבאר. זכרו אם הגיבורים היו נחמדים לניקס: זה עוזר בסוף.

3. סצנה 3: סמטת האפר החל ממפגש בישיבה אחת

   סמטת האפר עושה משהו שרחוב לא אמור לעשות. אתם הולכים בה. אתם פונים בפינה. ועוד פינה, ועוד אחת. והנה אותו קומקום כחול, תלוי ליד אותה חנות פח שעברתם בהתחלה! חתולה יושבת על מדרגה ומסתכלת עליכם עוברים. יש לה פרצוף של חתולה שכבר ראתה את זה פעמיים היום. מאחוריכם, תמסין הפסיקה לכתוב.

   מטרה: לשים לב ללולאה כשאתם עדיין בתוכה, ולהחליט אם להמשיך ללכת.

   • לספור את הפניות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: שלוש פניות, קומקום אחד, פעמיים. רחוב שחוזר על עצמו עומד להחזיר אתכם למקום שממנו התחלתם.

     זה לא מצליח: אתם מתבלבלים בספירה. אבל תמסין עוצרת ומקמטת את המצח מול המפה. "כבר עברנו ליד הקומקום הזה," היא אומרת לאט.

   • לשאול את פבל החתולה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: פבל לוקחת את הקרום וממצמצת אליכם לאט. מררפ. ואז היא מנופפת בזנב לכיוון הקומקום: היא ראתה אותו עובר שלוש פעמים הבוקר, ונמאס לה.

     זה לא מצליח: פבל מרחרחת את הקרום והולכת. היא פונה בפינה, ועוד פעם, וחוזרת ליד הקומקום. אפילו החתולה הולכת במעגלים.

   • להמשיך ללכת בלי הטלה

     זה מצליח: הוא לוקח אתכם הביתה. זו הסצנה הבאה, וזה כל העניין.

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מסתובבים וחוזרים דרך הדלת החדשה, הם מגיעים בכל זאת למאפייה. הרחוב עושה את זה, לא הגיבורים.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: קרה לכם פעם שהלכתם לאיבוד וחזרתם בדיוק למקום שממנו התחלתם? מה קרה?

   זו סצנת הפלא של ההליכה, אז האטו. אף פעם אל תסכמו את הלולאה בשביל הילדים; תנו להם להגיד בעצמם "כבר היינו פה". אם אף אחד לא שם לב לקומקום, תנו לתמסין לעצור ולקמט את המצח מול המפה. פבל היא בדיחה ועדה שנייה, לא חידה. שום דבר כאן לא מסוכן. מה שהגיבורים לא יעשו, הסיכה חוזרת הביתה בסצנה הבאה, כי זה מה שהרחוב עושה.

4. סצנה 4: הרחוב שחזר הביתה החל ממפגש מלא

   עוד פינה אחת, ואתם שוב מחוץ למאפייה של בראם! אותה מדרגה שחוקה. אותו ריח של לחם חם. בראם עדיין עומד בפתח, עם קמח עד המרפקים. הלכתם מזרחה כל הזמן, וחזרתם הביתה. תסתכלו על הסיכה במפה. היא חזרה בדיוק לאותה נקודה שבה היא התחילה. תמסין מסתכלת על המפה שלה, ואז עליכם. "זה," היא לוחשת, "זו לא טעות במפה שלי."

   מטרה: לראות את הסיכה חוזרת הביתה, ולהבין מה רחוב שהולך במעגל מנסה להגיד לכם.

   • להסתכל על הסיכה בלי הטלה

     זה מצליח: היא יושבת שוב על הדלת של האופה, באותה נקודה שבה היא התחילה. הסיפור כתוב ממש שם, על הלוח.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שם לב, הצביעו על הסיכה וחכו. מישהו יגיד את זה.

   • לשאול את בראם לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: הוא עצמו, פעמיים, כשהלך להביא מלח מחנות שנמצאת גם ממש ליד וגם שלושה רחובות משם. הוא רוצה שזה ייגמר, או שיהיה לזה היגיון, או את שניהם.

     זה לא מצליח: בראם מרים את הידיים המקומחות. פוף! קמח בכל מקום. "אל תשאלו אותי! תשאלו את הרחוב!" ואז הוא נאנח. "הסתובבתי פעמיים בעצמי."

   • ללכת לעליית המפות בלי הטלה

     זה מצליח: תמסין כבר החליטה שהתשובה נמצאת שם למעלה. היא רק חיכתה שמישהו יבוא איתה.

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מעדיפים ללכת ישר לבאר, מרין הזקנה מחכה שם, וגם היא יודעת את התשובה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: הרחוב החזיר אתכם הביתה. מה אתם חושבים שהוא מנסה להגיד לכם?

   הלב של ההרפתקה: הרחוב לא שבור. הוא חזר הביתה. תנו לשולחן רגע עם הסיכה באותה נקודה. הצביעו עליה. תנו לילד להגיד את זה. הטריק: הסיכה של הסצנה הזאת היא הסיכה של הסצנה הראשונה, אותה מפה ואותה נקודה, בכוונה. אף פעם אל תזיזו אותה. אם הגיבורים דילגו על סמטת האפר, הם מגיעים לסצנה הזאת בכל זאת אם הולכים מספיק זמן בכל רחוב בעיר העתיקה: כל הרובע הולך במעגל, לא רק סמטה אחת.

5. סצנה 5: בונוס: גיליון החג החל ממפגש אפי

   העלייה של תמסין היא חדר שעשוי מנייר. מפות מכסות את השולחן. מפות ישנות יותר תלויות מהקורות על אטבי עץ. ויונה שמנה בשם הודג׳ ישנה על המפה הכי ישנה. תמסין מחליקה מפה מתחתיו. קו! יש לה כותרת אדומה ובוהקת: חג הסיבוב. הרחובות בה הם לא הרחובות של המפה של היום. הם הרחובות שהרגע הלכתם בהם.

   מטרה: ללמוד שהרחובות לא אבדו, הם התלבשו לחג, ולגלות מי סובב את הבאר בפעם האחרונה.

   • לשים מפה על מפה פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: כל רחוב ש"זז" זז בדיוק למקום שמפת החג מראה. העיר העתיקה לא מבולבלת. היא לובשת את בגדי המסיבה שלה.

     זה לא מצליח: המפות מחליקות. אבל מרימים אותן מול החלון, והאור עובר דרך שתיהן ביחד. הרחובות במפה הישנה מתאימים לרחובות שבחוץ.

   • לקרוא את הפתק בפינה בלי הטלה

     זה מצליח: תנו לשחקנים את הדף לשחקנים. באר הסיבוב נמצאת מתחת לחצר הבאר. מסובבים אותה עם מכסה הבאר. והאחרונה שסובבה אותה הייתה מרין הזקנה.

     זה לא מצליח: אם הכתב מסולסל מדי, תמסין מקריאה אותו, לאט, עם האצבע מתחת לכל מילה.

   • להזיז את הודג׳ בעדינות לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: יד רגועה אחת ובלי למהר. הודג׳ מתנפח, זז הצידה, ומראה לכם את הכותרת האדומה שהוא חימם. זו כל העזרה שלו, וזה מספיק.

     זה לא מצליח: פלאפ, פלאפ, פלאפ! נוצות בכל מקום, ופינה של המפה נקרעת קצת. תמסין נאנחת. אבל אפשר עדיין לקרוא את המפה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: אם הרחוב שלכם היה יכול להשתנות לצורה של מסיבה פעם בשנה, איך הוא היה נראה?

   שחקו את הסצנה הזאת רק במפגש האפי. זו הדרך השלמה השנייה לתשובה: היא מספרת לגיבורים למה הרחובות חזרו הביתה, ונותנת שם לבאר. שולחן שמדלג על ההליכה ובא ישר לכאן יכול לסיים בכל זאת. הודג׳ הוא לא מכשול. אם הגיבורים גסים איתו, המפה נקרעת קצת ותמסין עצובה בשקט, וזה הכול. זכרו אם הגיבורים קראו את מפת החג: זה עוזר בסוף.

6. סצנה 6: באר הסיבוב החל ממשימה זריזה

   מתחת לחצר הבאר יש אבן עגולה, רחבה כמו גלגל של עגלה. היא יושבת בתוך טבעת של מסילות נחושת מבריקות. למעלה יש מכסה באר, כמו ידית גדולה, ומישהו סובב אותו קצת. מרין הזקנה יושבת על המדרגה לידו. "הראיתי לילדה איך זה עובד," היא אומרת. "לא חשבתי שהיא תנסה!" היא מסתכלת עליכם. "הרחובות יכולים להישאר בצורת חג, לחזור ליום־יום, או ללמוד להסתובב שוב. מישהו צריך לבחור."

   מטרה: להחליט מה העיר העתיקה תהיה, ומי יסובב אותה.

   • לסובב בחזרה בלי הטלה

     זה מצליח: קליק, קליק, קליק. הרחובות מחליקים בחזרה, וסמטת הקמח בבית. ניקס נאנחת, ולא מעמידה פנים שלא אכפת לה. הקריאו את "אם סובבתם בחזרה".

     זה לא מצליח: אם המכסה קשה מדי לגיבורים לבד, מרין שמה את הידיים שלה לידם. "ביחד," היא אומרת. הקריאו את "אם סובבתם בחזרה".

   • להשאיר בצורת חג אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם עוזבים את המכסה. בראם מאדים, ואז מוורד, ואז נהיה מהורהר. הקריאו את "אם השארתם בצורת חג".

     זה לא מצליח: בראם נהיה אדום מאוד. "הסמטה שלי!" לגיבורים יש עוד ניסיון אחד להסביר לו למה הרחובות החדשים טובים. ניסיון אמיץ בפעם השנייה לא דורש הטלה.

   • ללמד את ניקס את הבאר לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: מרין מסתכלת על ניקס הרבה זמן. ואז היא מחייכת ומושיטה לה את מכסה הבאר. הקריאו את "אם ניקס למדה את הבאר".

     זה לא מצליח: מרין מנידה בראש. "היא קטנה מדי." לגיבורים יש עוד ניסיון אחד: מילה טובה על ניקס, הבטחה לעזור לה. ניסיון של לב־טוב בפעם השנייה לא דורש הטלה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: האם העיר העתיקה צריכה להשאיר את רחובות החג, לחזור ליום־יום, או ללמוד להסתובב שוב? למה? אין תשובה לא נכונה. כל בחירה נגמרת ברחובות שעומדים במקום.

   שאלו את מי שהכי שקט: מרין שואלת את הגיבור שלך: "איך הרחוב שלך היה נראה ביום חג?" מה הגיבור שלך עונה?

   שלושה סופים אמיתיים, ואף אחד מהם לא לא נכון: בכל אחד מהם העיר העתיקה עומדת שוב במקום. הבחירה היא של מי הרחובות האלה. לסובב בחזרה לא דורש הטלה. להשאיר בצורת חג: מטילים עם 2+ אם הגיבורים קראו את מפת החג בעלייה או היו נחמדים לניקס ליד הדלת החדשה (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). ללמד את ניקס את הבאר לא דורש הטלה אם הגיבורים היו נחמדים לניקס ליד הדלת החדשה. הריצו את הסיבוב לאט ובקול, קליק אחרי קליק, ותנו לילד לסובב את המכסה. קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: מרין מספרת לגיבורים את כל הסיפור ברגע שהם מגיעים. פעם, העיר העתיקה הסתובבה פעם בשנה כדי שהשוק יפנה אל הנהר, וזה נפסק כי אף אחד לא הראה לילד איך. מה שלא יקרה, ניקס לא נענשת, מרין לא מתנצלת, והלחם של בראם נאפה בכל זאת. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם סובבתם בחזרה. קליק, קליק, קליק. הרחובות מחליקים הביתה כמו מגירות שנסגרות. סמטת הקמח חזרה, והדלת של בראם נפתחת כמו שנפתחה ארבעים שנה. הוא מחבק את המשקוף, עם הקמח והכול. ניקס נאנחת על קיצור הדרך שאבד. ואז בראם נותן לה את הלחמנייה החמה הראשונה, ומצב הרוח שלה משתפר מאוד.

   אם השארתם בצורת חג. העיר העתיקה שומרת את רחובות החג שלה. בראם רוטן כל הבוקר. ואז השמש נכנסת דרך החלון החדש שלו, זהובה וחמה. הלחם שלו תופח יותר מאי פעם. "הממפ," הוא אומר. "בסדר." תמסין זוכה לצייר שוב את כל הרובע. היא רצתה את זה בסוד כבר שנים.

   אם ניקס למדה את הבאר. מרין שמה את מכסה הבאר בידיים של ניקס ומראה לה כל סימן. עכשיו העיר העתיקה יכולה להסתובב בכוונה, פעם בשנה, בחג הסיבוב. ניקס נעמדת זקופה מאוד. "אני אזכור," היא אומרת. ומרין, בפעם הראשונה מזה שנים, היא לא היחידה שיודעת.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה דרך העיר העתיקה. בראם אופה כל אחר הצוהריים, לא משנה לאיזה רחוב הדלת שלו נפתחת. הוא נותן לכל אחד מכם אסימון של אופה, חם וקצת דביק. "כיכר לחם אחת," הוא אומר, "בכל בוקר, מהדלת הזאת." תמסין תולה על הקיר מפה חדשה, ועליה שתי הצורות של העיר העתיקה. אף אחד לא ילך פה לאיבוד יותר.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

חג הסיבוב האחרון

מפה ישנה על נייר עבה, עם כותרת אדומה ובוהקת: "חג הסיבוב, העיר העתיקה." כל רחוב מצויר פעמיים, פעם בחום בשביל יום־יום ופעם באדום בשביל החג. בחום, פינת האופה נפתחת אל סמטת הקמח. באדום, היא נפתחת אל סמטת האפר, ויש דלת בקיר הלבנים. בפינה, בכתב ישן וזהיר: "באר הסיבוב, מתחת לחצר הבאר. סובבה אותה לאחרונה: מרין. סיבוב קטן מפנה את השוק אל הנהר. סובבו בחזרה עד הפעמון השני, אחרת האופים ירטנו." עם קו מתחת: "תראו לילד, אחרת זה נפסק."

כרטיסי מפלצות

פרסים

• העיר העתיקה, עומדת שוב במקום: בצורת חג, ביום־יום, או מוכנה להסתובב בשנה הבאה, מה שהשולחן בחר.
• המפה החדשה של תמסין, ועליה שתי הצורות, כדי שאף אחד לא יצטרך להיות היחיד שיודע איזה רחוב הוא איזה.
• אם ניקס למדה את הבאר: הזמנה לחג הסיבוב, והסיבוב הראשון של המכסה בשנה הבאה שמור לגיבורים שלכם.
• אסימון של אופה מבראם, חם וקצת דביק. אפשר לקבל בו כיכר לחם אחת מהדלת שלו בכל בוקר, לא משנה לאיזה רחוב הדלת נפתחת.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לצייר ביחד מפה של הרחוב שלכם, ואז ללכת בו ולראות מה פספסתם.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• הסיכה היא תוף, לא תעלול. אמרו איפה היא בתחילת כל סצנה: על הדלת של האופה, על הדלת החדשה, בסמטה. כשהיא חוזרת הביתה, הצביעו עליה וחכו. אף פעם אל תסכמו את הלולאה בשבילם.
• יש בכוונה שתי דרכים שלמות לתשובה: ללכת בלולאה עד שהסיכה חוזרת הביתה, ולקרוא את מפת החג בעלייה. אם השולחן מוצא דרך אחת, זה מספיק. אף פעם אל תכריחו אותם למצוא את השנייה.
• אף אחד כאן לא אשם ואף אחד לא מסתיר כלום. מרין הראתה לילדה מכסה של באר, וניקס סובבה אותו. זה כל מה שקרה. אם ילד לא נחמד לאחת מהן, תנו למבוגר אחר לשנות בעדינות את הנושא במקום לנזוף.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסמטה הלא נכונה ובאר הסיבוב, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של הסצנה האחרונה.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
• כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.