דף מנחה להדפסה — הספינה שהגאות החזירה

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

פעמון השפל מצלצל פעם אחת, וכל העיר באה אל החומה להביט. הים יצא רחוק יותר משמישהו בחיים ראה אי־פעם, עד השרטון, וספינה שאף אחד לא מכיר עומדת בחול הרטוב. מנהלת הנמל רל שולחת את הגיבורים לגלות של מי היא, ולחזור לפני שהמים חוזרים.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: פעמון השפל החל ממשימה זריזה

   דונג. הפעמון שמעל מדרגות הים מצלצל פעם אחת. הוא מצלצל ככה רק בשפל הכי נמוך של השנה. כל הרבורטון רצה אל החומה להביט. הים נעלם! חול רטוב משתרע אל מעבר לסירות ואל מעבר לסלעים השחורים שקוראים להם השיניים. ורחוק־רחוק, במקום שאף ספינה לא הייתה בו אף פעם, עומדת ספינה בחול. מנהלת הנמל רל בוהה בה. "היא של מישהו," היא אומרת. "לכו לגלות של מי. יש לכם שעה אחת עד שהים יחזור."

   מטרה: לגלות של מי הספינה שעומדת בחול, ולחזור לפני שהים חוזר.

   • לשאול את רל בלי הטלה

     זה מצליח: רל מצביעה על לוח צפחה על חומת הנמל. "שלוש סירות שאבדו מול החוף הזה ואף פעם לא נמצאו," היא אומרת. "היא בטח אחת מהן." שם בחוץ, היא מוסיפה, החול אף פעם לא היה יבש.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שואל, רל נותנת לכם את הרשימה בכל זאת כשאתם עוברים. "תקראו אותה בדרך."

   • לשאול בחנות החבלים לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: המוכר נותן לכם גליל חבל, דלי ופנס. "תחזירו אותם מלאים בסיפורים," הוא אומר. סמנו את שלושתם במעקב הסיפור.

     זה לא מצליח: המוכר עסוק מדי בלבהות בים. הוא נותן לכם לקחת את החבל ואת הדלי, אבל לא את הפנס. סמנו שניים במעקב הסיפור.

   • לרוץ ישר החוצה אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם דוהרים במורד המדרגות ויוצאים אל החול. כל דקה שאתם חוסכים עכשיו היא דקה שתהיה לכם ליד הספינה.

     זה לא מצליח: אתם מחליקים על המדרגה התחתונה ונופלים בערימה. קמים, צוחקים, ויוצאים לדרך על החול.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: הנה הרשימה של רל, של הסירות האבודות. תקריאו אותה לכולם? תנו עכשיו את "רשימת האובדות של רל". היא המפתח לכל החידה.

   שאלו את כל השולחן: אם הים היה יוצא ליד הבית שלכם, מה הייתם מקווים למצוא על החול?

   הפעילו את השעון בקול. אמרו לשולחן שיש להם בערך שעה, ואז אמרו את מצב הגאות פעם אחת בכל סצנה: "המים כבר לא על השיניים", "הנחל מתמלא", "זה מעל המגפיים". זה כל המנוע של ההרפתקה הזו. סמנו במעקב הסיפור אם הגיבורים לוקחים את החבל, הדלי והפנס; שלושתם חוזרים בסוף. קצרים בזמן? במשימה הזריזה, עברו ישר לחזרת הגאות: השיא נותן לשולחן את הצבע הירוק של הספינה, ואת החתולה.

2. סצנה 2: הדרך הרטובה החל ממפגש קצר

   צִיק, צִיק. החול הרטוב מצייץ מתחת למגפיים. נחלים קטנים זורמים הפוך, החוצה אל הים. בכל מקום יש שלוליות, כמו חלונות לעולם אחר. באחת מהן יושב סרטן גדול כמו דלי, כמו שופט רוטן. משהו שטוח ואפור מתחבא בחול כשהצל שלכם עובר. מאחוריכם, העיר כבר קטנה. לפניכם עומדות השיניים, שחורות ומטפטפות. ומעבר להן, הספינה.

   מטרה: לחצות את החול אל הספינה, ולסמן את הדרך הביתה לפני שהמים מכסים אותה.

   • למהר בלי הטלה

     זה מצליח: אתם משכשכים מהר קדימה. יהיה לכם זמן נוסף ליד הספינה, בדיוק כשתצטרכו אותו.

     זה לא מצליח: אתם ממהרים, אבל אז מישהו מגלה כוכב ים וכולם עוצרים להסתכל. ואז ממשיכים.

   • לסמן את הדרך הביתה פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם נועצים בחול מקלות מעץ סחף, אחד כל עשרה צעדים. כשהמים יגיעו, סירה תוכל ללכת אחריהם. סמנו את התיבה במעקב הסיפור.

     זה לא מצליח: החול רך מדי, והמקלות כל הזמן נופלים. לא נורא: עדיין רואים מכאן את חומת העיר.

   • לעזור לדג תקוע לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם אוספים דג קטן בכפות הידיים ומורידים אותו לשלולית עמוקה. הסרטן הגדול מסתכל, מנופף בצבת אחת, וזז הצידה. הדרך הקצרה פתוחה.

     זה לא מצליח: הדג מתפתל מהידיים וקופץ לשלולית העמוקה לבד. הסרטן לא מתרשם, אבל נותן לכם לעבור.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: הסתכלו לתוך השלולית שלכם. מי גר שם? מה שהם אומרים שגר שם, באמת גר שם.

   שאלו את כל השולחן: כולם יכולים ללכת הצידה כמו סרטן, מסביב לכל השולחן?

   הסצנה הזו היא השעון שאפשר לראות: השלוליות מתכווצות. שום דבר כאן הוא לא קרב. הסרטן איטי, והוא לא רודף. אם הגיבורים נועצים מקלות, סמנו במעקב הסיפור: בסוף, לאותת לסירה לא דורש הטלה, כי סירה יכולה ללכת אחרי שורת מקלות על פני חול מוצף.

3. סצנה 3: הדרך פנימה החל ממפגש בישיבה אחת

   מקרוב, הספינה ענקית. היא שוכבת על הצד, כמו משהו ישן. צדפות מכסות את כל הצד שלה. אצות משתלשלות מהמעקה. הצלעות שלה בולטות מתוך הסיפון הפתוח, כמו אצבעות של יד. בצד שלה יש סדק, רחב בדיוק מספיק כדי להשתחל דרכו. ומאיפשהו בתוכה בוקע רעש קטן. משהו נמצא שם, והוא לא נשמע מרוצה.

   מטרה: לעלות לספינה, בזהירות, בלי להפיל עליכם שום חלק ממנה.

   • לטפס על הצד אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: למעלה אתם עולים, יד אחרי יד. מלמעלה רואים את כל החול הרטוב, ואת הים, עדיין רחוק.

     זה לא מצליח: אתם מחליקים בחזרה למטה עם שלוּפּ. נסו שוב עם דחיפה מחבר. הניסיון השני לא דורש הטלה.

   • להשתחל דרך הסדק פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: חשוך כאן, ויש ריח של מלח וחבל ישן. עקבות כפות קטנות עוברות לאורך העץ הרטוב. מישהו קטן משתמש בדלת הזאת.

     זה לא מצליח: אתם נתקעים באמצע, והחברים שלכם שולפים אתכם כמו פקק. פופ! ואז אתם מגלים את הטריק: נכנסים הצידה.

   • לדפוק קודם בלי הטלה

     זה מצליח: טוק, טוק. מלמעלה, מבפנים, מגיעה תשובה דקה וכועסת: "מְרררו."

     זה לא מצליח: בהתחלה אף אחד לא עונה. ואז, חלש מאוד, מלמעלה מבפנים: "מְרררו."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: הספינה הישנה חורקת. כולם יכולים לעשות רעש ארוך של ספינה חורקת?

   שאלו את מי שהכי שקט: מי אתם חושבים שאמר "מְרררו"? אל תגלו להם עדיין. תנו להם לנחש.

   מי שלא נכנס, הסדק הוא הדלת שהחתולה משתמשת בה, ודפיקה מקבלת "מְרררו" קטן וכועס מלמעלה. אל תראו עדיין את החתולה. הסכנה האמיתית היחידה היא הבטן המוצפת של הספינה: צלופח גדול וביישן גר בה, הוא לא יכול לצאת מהמים, וגיבורים שנשארים מחוץ למים אף פעם לא פוגשים אותו. לטפס על הצד לא דורש הטלה אם הגיבורים שאלו את החבל. אמרו שהקורות גונחות: זו סצנה של ללכת בזהירות.

4. סצנה 4: השם שנצבע מחדש החל ממפגש מלא

   בפנים, הים גר כאן. מי ים שוכבים על הרצפה המוטה. אצות משתלשלות מכל קורה. מעל דלת התא תלוי שלט השם. הים שפשף אותו עד שנשאר רק עץ אפור וחשוף. אף אות לא נשארה! אבל ספינה יכולה לספר לכם את השם שלה בדרכים אחרות. יש על הסיפון שלושה רמזים, אם יודעים איפה לחפש. למעלה, בקופסה חשוכה ליד הפעמון, משהו קטן אומר: מְרררו.

   מטרה: לגלות איזו משלוש הסירות האבודות של הרבורטון היא הספינה הזו.

   • לספור את התרנים פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: יש שני חורים מרובעים בסיפון, איפה שפעם עמדו תרנים. שני תרנים! הסתכלו ברשימה: רק לסירה אחת היו שניים.

     זה לא מצליח: אצות מכסות את אחד החורים. מזיזים אותן ביחד וסופרים שוב: שני חורים, שני תרנים.

   • לגרד את הצדפות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: שריט, שריט. מתחת לצדפות, הצבע ירוק. הסתכלו ברשימה: ירוק היה הצבע של סירה אחת, ורק של אחת.

     זה לא מצליח: הצדפות תקועות חזק. ואז טיפת מי ים זולגת למטה ושוטפת כתם קטן אחד. ירוק!

   • לראות איך היא יצאה בלי הטלה

     זה מצליח: שום דבר לא נארז. חבל קרוע עדיין תלוי מטבעת בחזית שלה. היא השתחררה בסערה בלי אף אחד על הסיפון, בדיוק כמו סירה אחת ברשימה.

     זה לא מצליח: חשוך מדי לראות הרבה. ואז קרן שמש דרך הסיפון מראה חבל קרוע, שעדיין קשור לטבעת בחזית שלה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: הסתכלו ברשימה של רל. איזו סירה אתם חושבים שהיא? תנו להם לפתור לבד. אם הם תקועים, תנו עוד רמז, אף פעם לא את התשובה.

   שאלו את כל השולחן: מְרררו! מי רוצה לטפס ולהציץ לתוך הקופסה ליד הפעמון? זו חתולה אמא ושלושה גורים. היא באה לכאן מעל החול לפני כמה שבועות, ומאז יש לה את הקופסה הכי יבשה על השרטון.

   תשובה אחת, וכל אחד משלושת הרמזים מגיע אליה לבד: זאת הסאלטרן. שני תרנים פוסלים את הווימברל, שהיה לה אחד, ואת נערת הקומקום, שלא היה לה אף אחד. צבע ירוק הוא הצבע של הסאלטרן ושל אף אחת אחרת. והיא יצאה ריקה בסערה, עם החבל קרוע בטבעת, וככה בדיוק הלכה הסאלטרן בסופה הגדולה. נערת הקומקום הועלתה מהמים באביב שאחרי, כך שהיא בכלל לא יכולה להיות כאן. אם השולחן תקוע, תנו עוד רמז, אף פעם לא את התשובה: הגאות היא הלחץ בהרפתקה הזו, אף פעם לא החידה. למעלה בקופסה ליד הפעמון: טארי החתולה ושלושת הגורים שלה.

5. סצנה 5: בונוס: השלולית בשיניים החל ממפגש אפי

   בין שתיים מהשיניים יש שלולית שאף פעם לא מתרוקנת, אפילו לא היום. היא צלולה עד הסוף. והקרקעית שלה היא לא חול. היא כל מה שהרבורטון איבדה במשך מאה שנה. אבזמים. מגף. צרור מפתחות ישנים. ושוכב על הצד, ירוק מזִקנה, פעמון של ספינה.

   מטרה: לראות מה השיניים שמרו, ולהעלות את הפעמון.

   • לצלול מתחת אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: ברררר! המים קרים וצלולים ומגיעים עד החזה. האצבעות שלכם נסגרות סביב הפעמון. הוא עולה, מטפטף.

     זה לא מצליח: ברררר! קר מדי! אתם עולים מתנשמים, והפעמון עדיין שם למטה. נסו להחזיק בקרסוליים, כולם ביחד.

   • להחזיק זה את זה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: שניים מכם מחזיקים חזק. השלישי מושיט יד למטה, למטה, ותופס את הפעמון. כולם נופלים אחורה, צוחקים, ומחזיקים אותו.

     זה לא מצליח: כולם מתנדנדים, ומי שמושיט יד מקבל פרצוף רטוב מאוד. בניסיון השני כולם מחזיקים חזק יותר, והפעמון עולה.

   • לדוג אותו פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם משלשלים חוט עם וו, והפנס מוחזק נמוך. קְלינק. תפסתם! הפעמון עולה, לאט, לאט.

     זה לא מצליח: הוו כל הזמן מחליק. ואז הוא נתפס בידית, והפעמון עולה, עם מגף ישן תלוי עליו.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: מה עוד הייתם מעלים מקרקעית השלולית?

   שאלו את כל השולחן: כולם יכולים לצלצל בפעמון, מאוד מאוד בשקט?

   בונוס לקבוצות שיש להן זמן, ופרס אמיתי: על הפעמון כתוב סאלטרן, והוא עדיין מצלצל. שולחן שיש לו את הפעמון יכול לקרוא לספינה בשמה בסוף גם אם מעולם לא פתר את החידה, כך שקבוצה שנתקעה עדיין זוכה לצדוק. הוא כבד, וזה חשוב בסוף.

6. סצנה 6: הגאות חוזרת החל ממשימה זריזה

   הנה הים בא. הוא לא בא כגל. הוא עולה מלמטה. קודם הנחל ליד השיניים מתמלא. ואז החול נעשה מבריק. גל קטן מכה בספינה ושוטף את הצדפות מהצד שלה. מתחת, הצבע ירוק! למעלה, בקופסה ליד הפעמון, חתולה אמא ושלושה גורים מציצים למטה. "מְרררו." אי אפשר לסחוב הכול. שלט השם כבד. גורים לא יודעים לשחות. מה לוקחים הביתה?

   מטרה: להוציא את מה שחשוב מהחול לפני שהמים סוגרים את הדרך הביתה.

   • לסחוב את החתולים לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: החתולה האמא מרחרחת את היד שלכם, ואז נותנת לכם להרים כל גור. קראו את "אם סחבתם את החתולים."

     זה לא מצליח: החתולה האמא נושפת. כורעים, הולכים לאט, ומנסים שוב: הפעם היא מרשה. קראו את "אם סחבתם את החתולים."

   • להכין מנשא פיקח, מספר קושי 12

     זה מצליח: חבל, דלי, וקשר חכם. החתולים נוסעים בדלי ושלט השם תלוי מתחת. קראו את "אם לקחתם הכול."

     זה לא מצליח: הקשר מחליק, ושלט השם נופל למים. השאירו אותו לשפל הבא. החתולים עדיין נוסעים בדלי. קראו את "אם סחבתם את החתולים."

   • לאותת לעיר אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מטפסים לראש הספינה ומנופפים בפנס. על החומה, מישהו מנופף בחזרה. סירה בדרך! קראו את "אם באה סירה."

     זה לא מצליח: בהתחלה אף אחד לא רואה אתכם. תמשיכו לנופף! לבסוף סירת משוטים יוצאת מהמדרגות. קראו את "אם באה סירה."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: המים באים! כולם יכולים לספור לאחור מעשר, מהר ויותר מהר?

   שאלו את מי שהכי שקט: אם הייתם יכולים לסחוב הביתה רק דבר אחד, מה הייתם בוחרים? אין תשובה לא נכונה. מה שנשאר מאחור מחכה לשפל הבא.

   שלושה סופים אמיתיים ואף אחד מהם לא כישלון. אמרו את זה בפשטות אם מישהו נראה מודאג: אף אחד לא יכול לטבוע בהרפתקה הזו. המים מגיעים לכל היותר עד הברכיים, הספינה עומדת מעל הגאות הכי גבוהה, וכל העיר מסתכלת. מה שנשאר מאחור מחכה רק שלושה שבועות, עד השפל הגדול הבא. להכין מנשא לא דורש הטלה אם הגיבורים שאלו גם את החבל וגם את הדלי. לאותת לא דורש הטלה אם הם נעצו מקלות בדרך החוצה (ראו את מעקב הסיפור). אין פנס? הם מנופפים בחולצה. קצרים בזמן? כל אורך מקבל את התפנית: צבע ירוק פירושו הסאלטרן ברשימה של רל, אז במשימה הזריזה תנו לשולחן להתאים את זה לפני שהם בוחרים. בסוף, קראו את הסוף שקרה, ואז את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם סחבתם את החתולים. אתם משכשכים הביתה עם מים עד הברכיים, וגור בכל כיס. החתולה האמא מדדה מאחוריכם, עם זנב זקוף. היא עולה במדרגות הים, ואף פעם לא עוזבת שוב. שלט השם נשאר על הספינה. בעוד שלושה שבועות הים יֵצא שוב, ואפשר יהיה להביא אותו אז.

   אם לקחתם הכול. אתם צועדים הביתה במים עם מנשא מתנדנד. החתולים נוסעים בדלי, גאים מאוד. שלט השם מקפץ מאחור. על המדרגות, רל מעבירה יד על העץ האפור והחשוף. "נצבע עליו את השם שלה מחדש," היא אומרת.

   אם באה סירה. סירת משוטים מגיעה על פני המים המבריקים. כולם עולים: אתם, החתולים, שלט השם, וגם הפעמון, אם מצאתם אותו. כל העיר מריעה מהחומה כשאתם חותרים הביתה.

   החזרה הביתה

   כל סוף: השם שלה חוזר הביתה. באותו ערב, רל כותבת בגיר שם על לוח הנמל: סאלטרן. אישה זקנה בשם נסה יורדת לקרוא אותו. "הסירה של סבתא שלי," היא אומרת, מחייכת. "סוף סוף בבית." ליד האח, החתולה האמא מתכרבלת עם הגורים שלה. השם שלה, כולם מסכימים, הוא טארי.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

רשימת האובדות של רל

לוח צפחה מוברג לחומת הנמל, מתחת לפעמון. למעלה: "סירות שאבדו מול החוף הזה ואף פעם לא נמצאו." ואז שלוש שורות. "סאלטרן. שני תרנים, צבע ירוק. אבדה בסופה הגדולה בלי אף אחד על הסיפון. החבל שלה נקרע בטבעת." "ווימברל. תורן אחד, צבע שחור. טבעה מול הכף הרחוק. הצוות שלה חתר הביתה בשלום." "נערת הקומקום. בלי תורן בכלל, סירה שטוחה שדוחפים עם מוט. טבעה בתוך הנמל." מתחת, בכתב יד חדש יותר: "נערת הקומקום הועלתה באביב שאחרי. נשארו שתיים."

כרטיסי מפלצות

פרסים

• השם של הסאלטרן חוזר אליה. רל כותבת אותו בגיר על לוח הנמל באותו ערב, ונסה קלו, שסבתה הייתה הבעלים שלה, יורדת למזח לקרוא אותו.
• הפעמון של הסאלטרן עצמה, אם הגיבורים מצאו את השלולית בשיניים. הרבורטון תולה אותו בראש מדרגות הים ומצלצלת בו בכל שפל הכי נמוך מעכשיו והלאה.
• טארי, ושלושה גורים. הפונדק "העוגן והמרפק" לוקח אחד; הגיבורים יכולים לשמור את השאר, וטארי עצמה הולכת אחרי מי שסחב אותה.
• לוח הגאות של רל, מועתק בכתב ידה. מי שנושא אותו אף פעם לא ייתפס בגאות מתהפכת בשום מקום בחוף הזה.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• בהרפתקה הזו יש שעון, והשעון הוא כל העניין. אמרו את מצב הגאות בקול פעם אחת בכל סצנה ("המים כבר לא על השיניים", "הנחל מתמלא", "זה מעל המגפיים"), והשולחן ירגיש את הלחץ בלי שאף אחד יאיים על אף אחד.
• אף אחד לא יכול לטבוע כאן, וכדאי להגיד את זה אם ילד נראה מודאג. המים מגיעים לכל היותר עד הברכיים והספינה עומדת מעל הגאות הכי גבוהה. מה שעל הכף הוא מה שנשאר מאחור, אף פעם לא מי ייפגע.
• לחידה יש תשובה אחת ושלוש דרכים אליה. שולחן שאוהב חידות יכול לעבוד בשבילה; שולחן שלא אוהב יכול פשוט להתאים את הרמזים לרשימה של רל. אף פעם אל תתנו לשולחן להיתקע על השם של הספינה.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא פעמון השפל וחזרת הגאות, ויש בה בכל זאת את התפנית: הגל הראשון שוטף את הצבע שלה נקי. ראו את הערות המנחה של השיא.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.