דף מנחה להדפסה — הבוקר בצנצנת

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

התרנגולים קראו אל שום דבר. הבצק של האופה נשאר חיוור בקערה. אי־שם ממערב לעיר עדיין תלוי באוויר נצנוץ חמים אחרון, והוא מוביל אל מגדל התצפית הישן שעל הגבעה.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: הכיכר האפורה החל ממשימה זריזה

   קוקוריקו... קו? תרנגול קורא, ואז נעצר, מבולבל. עכשיו אמור להיות בוקר. כולם בספוקולארום כבר ערים ולבושים. אבל השמיים עדיין אפורים, כמו מי כלים ישנים. גברת פירורים האופה עומדת בפתח עם קערה של בצק שטוח. "השמש זרחה," היא אומרת, "ואז היא הלכה שוב." היא מצביעה מערבה. על גבעה רחוקה, אור זהב קטנטן אחד מנצנץ בחלון של מגדל. "מישהו צריך ללכת ולשאול אותו מה הוא עושה."

   מטרה: לגלות לאן הלך הבוקר, ולצאת אחריו.

   • לשאול בכיכר לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: שומר הלילה ראה. "השמש הציצה, ואז ווש! היא הלכה אחורה, כמו מים בחור של כיור. לכיוון המגדל הישן על הגבעה."

     זה לא מצליח: כולם ישנוניים מדי בשביל להגיד משהו הגיוני. ואז ילד קטן מושך לכם בשרוול ומצביע מערבה: "האור הלך לשם."

   • ללכת אחרי אור הזהב בלי הטלה

     זה מצליח: אתם יוצאים מערבה מהעיר, ואור הזהב הקטנטן מולכם כמו כוכב.

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מאבדים אותו בערפל, האור מהבהב שוב, רק פעם אחת, כאילו מישהו מציץ מהחלון. יוצאים לדרך.

   • להסתכל על הכוכבים פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: הכוכבים עדיין בחוץ, וכל אחד מהם נוטה לכיוון הגבעה, כמו פרחים לכיוון השמש. משהו שם למעלה לקח את האור שלהם.

     זה לא מצליח: הכוכבים לא מובנים בכלל. אבל עש ישנוני מרפרף לידכם, ואז עוד אחד, כולם עפים מערבה. הולכים אחרי העשים.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: גברת פירורים נותנת לכל גיבור דבר אחד מהמאפייה שלה לדרך. מה הגיבור שלך לוקח? לחמנייה, מאפה, עוגה. אוכל יעזור עם השועל האבוד אחר כך.

   גברת פירורים יודעת שני דברים מועילים ואומרת את שניהם אם שואלים. האור לא דעך לאט: הוא הלך אחורה, בבת אחת. והנצנוץ על הגבעה הוא הדבר החמים היחיד שנשאר בעמק. תנו לילדים לפצח את זה: זה לא מזג אוויר. מישהו לקח את הבוקר.

2. סצנה 2: אחו האפלולית החל ממפגש קצר

   ממערב לעיר, האחו אמור להיות זהוב ומבריק. היום הוא עמום ואפור. חיות הלילה עוד לא הלכו לישון. שועלה יושבת באמצע השביל וממצמצת. היא נראית אבודה. מעליכם, עשים גדולים כמו צלוחיות מרחפים סביב סביב. פלאפ, פלאפ, פלאפ. כולם מסתכלים לאותו כיוון: אל הגבעה, ואל אור הזהב שבמגדל.

   מטרה: לעבור את האחו, ולהחליט מה עושים עם השועלה האבודה.

   • לעקוף את השועלה בלי הטלה

     זה מצליח: השועלה ממצמצת אליכם וזזה הצידה. היא אבודה, לא רעבה לגיבורים. עברתם.

     זה לא מצליח: אם מישהו ממהר, השועלה מייללת ונוגסת באוויר, ואז מתחבאת בעשב. אף אחד לא נפגע. ממשיכים בשקט.

   • לעזור לה להגיע הביתה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: פירור של לחמנייה ומילה רכה, והאוזניים של השועלה מזדקפות. היא רצה בקלילות לכיוון העיר, הזנב למעלה. למעלה בחלון המגדל, אור הזהב מהבהב, כאילו מישהו מסתכל.

     זה לא מצליח: השועלה נסוגה, מפוחדת מדי. ואז היא מרחרחת את האוויר, מריחה את הבית, ורצה לבד. לפחות עכשיו היא יודעת את הדרך.

   • ללכת אחרי העשים בלי הטלה

     זה מצליח: העשים מובילים אתכם בשביל הכי קצר, ישר אל דלת המגדל.

     זה לא מצליח: העשים מרפרפים סביב הפנס שלכם ולא עוזבים אותו. שימו עליו כובע, והם מרחפים שוב לכיוון הגבעה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: השועלה מסתכלת על הגיבור שלך בעיניים גדולות ועצובות. מה הגיבור שלך אומר לה?

   שום דבר כאן לא צריך להיות קרב. השועלה אבודה כי הבוקר אף פעם לא הגיע, והעשים הם מצפן בחינם: הם תמיד פונים אל השחר הכלוא. אם הגיבורים עוזרים לשועלה להגיע הביתה, לומן רואה את זה מהחלון שלה, ודיבור איתה בראש המגדל מקבל 2+.

3. סצנה 3: שלוש עששיות החל ממפגש בישיבה אחת

   מגדל הרתווטש הוא מגדל אבן נמוך ועבה על הגבעה. הוא עתיק יותר מהעיר. הדלת שלו סגורה היטב. לידה תלויות שלוש עששיות ברזל בשורה: שמאל, אמצע וימין. כולן נראות קרות וכבויות. אבל העשים מרפרפים סביב אחת מהן, ורק סביב אחת. מתחת לוו האמצעי נעוצה פיסת נייר. הכתב עליה עדיין קצת חמים.

   מטרה: לגלות איזו עששית פותחת את הדלת.

   • לגעת בעששיות אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: שמאל: קרה. ימין: קרה. אמצע: חמימה כמו ספל שוקו! מושכים בה, והדלת נפתחת בקליק.

     זה לא מצליח: האצבעות שלכם קרות מדי בשביל להרגיש משהו. ואז עש נוחת על העששית האמצעית, ולא זז ממנה.

   • להסתכל על העשים בלי הטלה

     זה מצליח: העשים מקיפים את העששית האמצעית ושום מקום אחר. עשים אוהבים אור, אפילו פירור קטן ממנו. מושכים בה, והדלת נפתחת בקליק.

     זה לא מצליח: אם גיבור מושך בעששית השמאלית או הימנית, לא קורה כלום חוץ מחריקה חלודה. מנסים אחרת.

   • לקרוא את הפתק פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: כתוב בו: החמה היא המפתח. תנו לגיבורים את פיסת כתב־השמיים.

     זה לא מצליח: הכתב מסולסל וקשה לקריאה. רק מילה אחת ברורה: חמה. תנו לגיבורים את פיסת כתב־השמיים בכל זאת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: שלוש עששיות. במה הייתם מושכים, ולמה? משיכה לא נכונה רק חורקת. תנו להם לנסות שוב.

   תשובה אחת, וכל דרך מגיעה אליה: העששית האמצעית. השמאלית והימנית הן זכוכית קרה וריקה. האמצעית חמימה, כי לומן השתמשה בטיפה של שחר בתור מנעול. משיכה לא נכונה רק חורקת, ושום דבר לא נפתח. אף פעם אל תגלו את התשובה: תנו עוד רמז אחד.

4. סצנה 4: מדרגות מזג האוויר החל ממפגש מלא

   בפנים, גרם מדרגות מתפתל מטפס למעלה ולמעלה. על המדרגות יושבות צנצנות זכוכית. באחת יש גשם, שעדיין יורד בתוך הזכוכית. טיף, טף. באחת יש רוח קטנה שמזמזמת. באחת יש ענן אפור ורטנן. על המדרגה העליונה יש פתק באותיות זהירות ועקומות. כתוב בו: שמתי את הרועשים בצד. השקט נמצא למעלה. בבקשה אל תשברו אותו.

   מטרה: להגיע לראש המגדל בלי להחמיר את מזג האוויר.

   • לעבור על פני הצנצנות בלי הטלה

     זה מצליח: אתם עוברים על קצות האצבעות ליד כל צנצנת. הגשם מטפטף, הרוח מזמזמת, ושום דבר לא נשפך. למעלה, מישהו עוצר את הנשימה.

     זה לא מצליח: אם מרפק נתקל בצנצנת, היא מתנדנדת... ונשארת במקום. פיו. ממשיכים לטפס, בזהירות.

   • לפתוח צנצנת בלי הטלה

     זה מצליח: ווווש! סערה קטנטנה ממלאת את המדרגות: גשם, רוח, רעם קטן. ואז היא עפה החוצה מחלון ונעלמת. השיער שלכם מטפטף. למעלה, קול קטן צווח: "מי שם?"

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מעדיפים לא להירטב, הם יכולים לסגור את המכסה בחזרה באמצע: התעטשות אחת של גשם, וזה נגמר.

   • לקרוא את התוויות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: על כל צנצנת יש תווית באותו כתב זהיר: גשם. רוח. ענן רטנן. ועל וו ריק: הסערה. שחררתי אותה. מי שגר כאן מפחד מסערות.

     זה לא מצליח: התוויות גבוהות מדי בשביל לקרוא. אבל צנצנת ריקה אחת התגלגלה אל המדרגה. כתוב עליה סערה, ומישהו צייר עליה פרצוף עצוב.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: איזו צנצנת הגיבור שלך הכי היה רוצה לשמור, ולמה? סתם בשביל הכיף. אף אחד לא צריך לפתוח אחת.

   הסצנה הזו היא על פיתוי. לפתוח צנצנת זה מרגש ולא גורם נזק שנשאר: מדרגות רטובות, תריס שנטרק. אבל לומן שומעת. גיבורים שמשאירים כל צנצנת סגורה מגיעים כאורחים, ודיבור איתה מקבל 2+. גיבורים שפותחים אחת מגיעים כמו מזג אוויר, והיא מחבקת את הצנצנת שלה קצת יותר חזק.

5. סצנה 5: בונוס: עליית העננים החל ממפגש אפי

   דלת צדדית קטנה נפתחת לחדר מלא בענן. הוא רך וקריר, והוא מרחף קצת מעל הרצפה. משהו קטנטן ומבריק תקוע בתוכו. זה כוכב, לא גדול יותר מכפתור. נצנוץ, נצנוץ. הוא ממצמץ אליכם, כאילו הוא עצר את הנשימה כל הלילה. הוא רוצה לחזור הביתה. אבל קודם, הוא רוצה לעזור.

   מטרה: למצוא אור קטן שלומן תוכל לשמור, כדי שהיא לא תצטרך את כל הבוקר.

   • לסחוב את הכוכב בלי הטלה

     זה מצליח: הוא חמים, לא חם, כמו חתלתול ישנוני. הוא מתכרבל לכם בידיים, מוכן לעלות למעלה.

     זה לא מצליח: הכוכב מתפתל החוצה ומקפץ עד התקרה. זמזמו לו מנגינה קטנה, והוא מרחף בחזרה למטה.

   • לשאול את הכוכב לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: הכוכב מנצנץ לכם סיפור. לומן מפחדת מסערות, ומפחדת מהחושך. "תנו לה אותי," הוא מצלצל. "אני אהיה מנורת הלילה שלה."

     זה לא מצליח: הכוכב רק מנצנץ. אבל כשאתם יוצאים, הוא מרחף אחריכם, כמו בלון על חוט.

   • להשאיר אותו ולזכור בלי הטלה

     זה מצליח: אתם משאירים את הכוכב מנצנץ בענן שלו. עכשיו אתם יודעים שהוא כאן, ותוכלו לספר ללומן.

     זה לא מצליח: כשאתם סוגרים את הדלת, הכוכב נדחק דרך הרווח ובא אחריכם בכל זאת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: אם לגיבור שלך היה כוכב משלו, בשביל מה הוא היה משתמש בו?

   שחקו את הסצנה הזו רק במפגש אפי. איך שזה לא ייגמר, עכשיו הגיבורים יודעים על אור שלומן יכולה לשמור לעצמה. מי שמוצא את הכוכב נותן לה אור משלה בלי הטלה בראש המגדל.

6. סצנה 6: חדר העששית החל ממשימה זריזה

   החדר בראש המגדל עשוי כולו מחלונות. באחד החלונות יושבת שדונית שמיים, לא גבוהה יותר מקומקום. קוראים לה לומן. היא מחבקת צנצנת זכוכית גדולה. בתוכה, הבוקר מסתחרר סביב סביב, זהוב כמו דבש. בחוץ, כל העמק עדיין אפור. "שמרתי עליו," לוחשת לומן. "הסערה הייתה כל כך רועשת. חשבתי שהיא תעיף את הבוקר. אז תפסתי אותו."

   מטרה: להוציא את הבוקר מהצנצנת, ולהחליט מה לומן שומרת לעצמה.

   • לדבר עם לומן לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: לומן מסתובבת סוף סוף. השפה שלה רועדת. "אתם לא כועסים?" היא נותנת לכם לשבת לידה בחלון. הקריאו את "אם שכנעתם אותה".

     זה לא מצליח: לומן מחבקת את הצנצנת חזק יותר. "הסערה תחזור!" לגיבורים יש עוד ניסיון אחד עם רעיון אחר: הבטחה, שיר, חיבוק. רעיון של לב־טוב בניסיון השני לא דורש הטלה.

   • לתת לה אור משלה פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: לומן בוהה באור הקטן שבידיים שלכם. "בשבילי? לשמור?" הפנים שלה זוהרות. הקריאו את "אם נתתם לה אור".

     זה לא מצליח: לומן מנידה בראש. "קטן מדי. הסערה תכבה אותו." אבל בפעם הראשונה היא באמת מסתכלת עליכם. דיבור איתה מקבל עכשיו 2+.

   • לקחת את הצנצנת בלי הטלה

     זה מצליח: לומן נבהלת, ומשב רוח מסתחרר בחדר. השתמשו בכרטיס שלה. היא משחררת ברגע שמישהו מדבר אליה בעדינות, או כשנשארות לה 4 נקודות לב. הקריאו את "אם לקחתם את הצנצנת".

     זה לא מצליח: אם הקרב הולך רע לגיבורים, לומן משחררת בכל זאת, והצנצנת מתגלגלת לרגליים שלכם. "אז קחו אותה," היא מושכת באף. הקריאו את "אם לקחתם את הצנצנת".

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: לומן מפחדת מהסערה. איך תוכלו לעזור לה להרגיש אמיצה? כל רעיון של לב־טוב נחשב: הבטחה, שיר, אור לשמור, מישהו שישב איתה כשיש רעמים.

   שאלו את מי שהכי שקט: לומן שואלת את הגיבור שלך: "אתה פעם מפחד מסערות?" מה הגיבור שלך עונה?

   לדבר: מטילים עם 2+ אם הגיבורים עזרו לשועלה להגיע הביתה או השאירו כל צנצנת מזג אוויר סגורה (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). לתת לה אור: בלי הטלה אם הגיבורים מביאים את הכוכב מעליית העננים; בלעדיו, גיבור צריך לחשוב על אור שהיא תוכל לשמור, כמו העששית האמצעית החמימה מהדלת. אם הגיבורים לוקחים את הצנצנת, ספרו את זה בעדינות ואף פעם אל תנזפו בהם: אף אחד לא נפגע, והבוקר חוזר בדיוק אותו דבר. קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: לומן מספרת לגיבורים למה תפסה את הבוקר ברגע שהם נכנסים. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם שכנעתם אותה. לומן לוקחת נשימה גדולה ופותחת את המכסה. הבוקר נשפך החוצה כמו דבש חמים, וכל העמק הופך לזהוב. לומן ממצמצת בשמש. "אפשר להסתכל?" היא שואלת. "רק מכאן למעלה?" אתם אומרים לה שהיא יכולה להסתכל כל יום ויום. היא מחייכת כל כך רחב שהאוזניים שלה מתנועעות.

   אם נתתם לה אור. לומן מחזיקה את האור הקטן קרוב אליה. הוא זוהר על הפנים שלה. ואז היא פותחת את הצנצנת, והבוקר נשפך על הגבעות, זהוב וחמים. היא שמה את האור החדש שלה בחלון המגדל. "שלי," היא לוחשת. "את זה אף אחד לא יכבה." הוא מנצנץ אליה בחזרה, שמח.

   אם לקחתם את הצנצנת. פופ! המכסה נפתח, והבוקר מציף החוצה מהחלון, זהוב ומבריק. אף אחד לא נפגע. לומן יושבת בפינה, קטנה ושקטה. ואז השמש נוגעת לה בפנים, חמימה ועדינה. היא לא ציפתה לזה. לאט לאט, רק קצת, היא מחייכת.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה לספוקולארום. קוקוריקו! כל התרנגולים בעיר קוראים ביחד. בכיכר, הבצק של גברת פירורים תופח כמו כרית. היא נותנת לכל אחד מכם את הלחמנייה החמה הראשונה של היום. "ארוחת בוקר," היא אומרת, "סוף סוף." רחוק על גבעת הרתווטש, משהו קטן מנופף מחלון המגדל.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

פיסה של כתב־שמיים

פיסת נייר חיוור קרועה, נעוצה מתחת לעששית האמצעית. הדיו עדיין קצת חמים. באותיות זהירות ומסולסלות: החמה היא המפתח. לקחתי רק קצת. סליחה על האפור. באהבה, ל. ומתחת, קטן יותר: בבקשה תדפקו. אני מפחדת כשהדלת נטרקת.

כרטיסי מפלצות

פרסים

• בוקר: אור זהב אמיתי על העמק, וסוף סוף מישהו עונה לכל תרנגול בספוקולארום.
• אם עזרתם ללומן: מנורת חימר קטנה שמחזיקה טיפה של שחר. פעם אחת בהרפתקה הבאה, היא מאירה מקום חשוך, ושום רוח לא יכולה לכבות אותה.
• הלחמנייה החמה הראשונה של היום מגברת פירורים, לכל גיבור, והתודה של כל הכיכר.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לקום מוקדם יום אחד השבוע ולראות ביחד את הזריחה.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• זו הרפתקת הפלא של הספרייה. כשהילדים נתקעים בשלוש העששיות, אף פעם אל תגלו את התשובה: תנו עוד רמז אחד, ותנו להם את הרגע שבו הם מפצחים את זה בעצמם.
• לומן היא לא הרעה, אז אל תשחקו אותה ככה. היא שדונית קטנה ומפוחדת שעשתה טעות שהרגישה כמו לשמור על משהו. שחקו אותה שקטה ורועדת. גברת פירורים חמה ומקומחת. לשועלה ולעשים אין מילים.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הכיכר האפורה וחדר העששית, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של חדר העששית.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
• שמרו את הסכנה בבלבול, אף פעם לא בציד: שועלה אבודה, עשים שאוהבים אור, שדונית שחשבה שהיא עוזרת. אף אחד בהרפתקה הזו לא רוצה לאכול אף אחד.
• כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.