דף מנחה להדפסה — בריחה מקבר השלדים

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

פיקל, החתולה של דוט האופה, רצה לתוך הקריפטה הישנה שמתחת לגבעה החלולה. הגיבורים רודפים אחריה פנימה, ודלת האבן הכבדה נטרקת מאחוריהם. הדרך היחידה החוצה היא דלת היציאה בקצה השני: מעבר לשני שלדים קפדנים, חידה, רצפה מכושפת ושומר אחד עייף מאוד.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: הדלת נסגרת החל ממשימה זריזה

   מיאו! חתולה אפורה וקטנה חולפת ליד הרגליים שלכם. זאת פיקל, החתולה של דוט האופה. פיקל רצה לתוך הקריפטה הישנה שמתחת לגבעה החלולה. אתם רצים אחריה פנימה. ואז, בום! דלת האבן הכבדה נטרקת מאחוריכם. אבק נופל כמו קמח. הלפיד שלכם מהבהב. ממקום כלשהו עמוק בפנים, רחוק־רחוק, פיקל מייללת.

   מטרה: למצוא דרך החוצה, ולמצוא את פיקל בדרך.

   • לדחוף את הדלת אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם דוחפים בכל הכוח. הדלת לא זזה, אבל הדחיפה מנערת את האבק ממילים ישנות שחרוטות בה: הדרך החוצה בקצה השני. תגידו לילה טוב בדרך.

     זה לא מצליח: אתם דוחפים עד שהפנים מאדימות. כלום. ואז הלהבה של הלפיד נוטה לעבר אחד המעברים החשוכים, כאילו האוויר רוצה שתלכו אחריו. פיקל מייללת שוב, משם.

   • ללכת אחרי פיקל בלי הטלה

     זה מצליח: מיאו. מיאו. הקול מגיע מאחד המעברים החשוכים שלפניכם. עקבות כפות קטנות ומאובקות מובילות לשם. יוצאים לדרך, אחרי החתולה.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא רוצה ללכת עדיין, פיקל חוזרת לאור הלפיד, אומרת "מררפ!" קטן וכועס, ורצה שוב במורד המעבר. ברור שהיא מצפה שתעמדו בקצב.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: לגיבור שלך יש בכיס דבר אחד שיכול לעזור בקריפטה חשוכה. מה זה? סרט, עוגייה, חתיכת חוט: מה שהם אומרים יכול לעזור אחר כך, עם השלדים, עם הרצפה או עם שומר זקן ועייף.

   שאלו את כל השולחן: מי מחזיק את הלפיד?

   זה סיפור בריחה, ושום דבר בקריפטה לא רוצה לפגוע באף אחד. הדלת הישנה נסגרת מעצמה אחרי כל מבקר, והדרך החוצה היא דלת היציאה בקצה השני. שמרו על אווירה מפחידה־קצת ונעימה: חריקות, טפטופים ואור לפידים, אף פעם לא משהו גרוע יותר. אם הילדים דואגים, פיקל החתולה היא הרמז שבטוח כאן.

2. סצנה 2: החדר המתפצל החל ממפגש קצר

   ששש. ששש. המעבר מתפצל לשניים. שני שלדים מטאטאים את הרצפה עם מטאטאים ישנים. העצמות שלהם עושות קליק־קלאק. הם עוצרים ומסתובבים. העיניים הריקות שלהם מסתכלות למטה, על המגפיים הבוציים שלכם. "אבק!" מקרקש הגבוה. "בוץ!" מקרקש הנמוך. הם מרימים את המטאטאים וחוסמים את השביל השמאלי. במורד השביל הימני, הזנב של פיקל נעלם מעבר לפינה.

   מטרה: לעבור את שני השלדים הקפדנים, או להתגנב בשביל השני.

   • לנגב את הרגליים לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מנגבים את המגפיים ומרימים עצם של אצבע שנפלה לשלד הנמוך. השלדים מסתכלים זה על זה. "נימוסים," מקרקש הגבוה. הם זזים הצידה ומנופפים לכם במטאטאים לעבר השביל השמאלי.

     זה לא מצליח: אתם מועדים ומשאירים טביעת רגל בוצית אחת ענקית. "אבק!" מייללים שני השלדים. אבל הם עסוקים מדי בלקרצף אותה מכדי לעצור אתכם. אתם עוברים על קצות האצבעות בזמן שהם מטאטאים.

   • להתגנב בשביל הימני פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: בזמן שהשלדים מתווכחים על בוץ, אתם חומקים בשביל הימני אחרי פיקל. הוא מתפתל ומתפתל, עד דלת עץ קטנה שנשארה פתוחה בסדק.

     זה לא מצליח: קרקוש! אבן רופפת מתגלגלת על הרצפה. השלדים מכוונים אליכם את המטאטאים. עכשיו אפשר לנגב את הרגליים, או לעמוד מולם.

   • לעמוד מולם בלי הטלה

     זה מצליח: השתמשו בכרטיסי השלד, אחד לכל שלד. כל אחד מתפרק לערימת עצמות אחרי פגיעה אחת, ואז מרכיב את עצמו בחזרה, רוטן, וחוזר לטאטא.

     זה לא מצליח: אם הקרב הולך רע, השלדים עוצרים בכל זאת. "קישטה, קישטה," הם רוטנים, ומטאטאים אתכם במורד השביל, המטאטא קודם.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: שביל שמאלי או שביל ימני?

   שאלו את מי שהכי שקט: השלד הנמוך מושיט את המטאטא שלו לגיבור שלך. מה אתם עושים? מה שהם עושים משמח אותו מאוד. אם הם מטאטאים, הוא מרים להם אגודל קטן וגרמי.

   השלדים הם השומרים הישנים של הקריפטה. הם לא רעים, רק קפדנים מאוד בעניין אבק. לנגב את הרגליים זו הדרך הקלה לעבור, ושני השבילים נפגשים שוב בחדר החידה. תנו לגיבורים כאן את האזהרה החרוטה, לא משנה באיזה שביל הם הולכים.

3. סצנה 3: ארון המטאטאים החל ממפגש קצר

   השביל הימני מתפתל ומתפתל. בסופו יש דלת עץ קטנה, פתוחה רק קצת. בפנים יש ארון מלא מטאטאים, סמרטוטים ודליים. בתוך סל של צמר יושבת פיקל, מסובכת כולה כמו חבילה. מעליה, על וו, תלוי כובע לילה ארוך ומפוספס. רקומה עליו, באותיות גדולות, מילה אחת: ברנבי. פיקל משחררת כף אחת וחובטת בפעמון שבקצה הכובע. גלינג, גלינג!

   מטרה: לחלץ את פיקל מהצמר, ולגלות של מי כובע הלילה הזה.

   • להתיר את פיקל פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מוצאים את קצה הצמר ופורמים אותו, לולאה אחרי לולאה. פיקל קופצת החוצה ומחככת את הראש בסנטר שלכם. היא נותנת לכם לשאת אותה קצת.

     זה לא מצליח: הצמר מסתבך עוד יותר, וגם אתם! פיקל משתחררת לבד, עם חוט צמר תקוע לה בזנב. היא מקפצת הלאה במעבר, ואתם אחריה.

   • לקחת את כובע הלילה בלי הטלה

     זה מצליח: אתם מקפלים את כובע הלילה המפוספס ושמים אותו בכיס. הוא רך וקצת מאובק. מישהו בשם ברנבי בטח מתגעגע אליו בשעת השינה.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא לוקח אותו, פיקל תופסת את הפעמון בשיניים. היא גוררת את כובע הלילה אחריה כל הדרך. גלינג, גלינג, גלינג.

   • לסדר את הארון בלי הטלה

     זה מצליח: אתם מעמידים את המטאטאים בשורה ישרה ובונים מגדל מהדליים. מרחוק, שני קולות גרמיים מריעים: "מסודר!"

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מסדר, סמרטוט נופל בקול קלונק. פיקל קופצת גבוה־גבוה. ואז היא מלקקת את הכף, כאילו התכוונה לעשות את זה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: של מי לדעתכם כובע הלילה הזה? איזה רעש הוא עושה כשהוא ישן? תראו לנו! נחירות, שריקות, קרקושים: כל תשובה נכונה. זכרו את הכי טובה בשביל דלת היציאה.

   שחקו את הסצנה הזו רק כשהגיבורים בחרו להתגנב בשביל הימני בחדר המתפצל, וזה הצליח. אחריה הסיפור ממשיך לחדר החידה, כמו תמיד (או ישר לדלת היציאה במפגשים הקצרים). הארון שייך לשלדים הקפדנים, וכובע הלילה שייך לברנבי הזקן, השומר העייף שליד דלת היציאה. שום דבר אחר כך לא דורש את הסצנה הזו: אם הגיבורים מביאים את כובע הלילה ושמים אותו על הראש של ברנבי הזקן, אמירת לילה טוב בשיא לא דורשת הטלה.

4. סצנה 4: חדר החידה החל ממפגש בישיבה אחת

   שני השבילים יוצאים לחדר מאובק. מעל קשת אבן ישנה יש שלוש תמונות: שמש, כוכב וירח. מתחתיהן מישהו חרט שיר. "השמש שוקעת כשהיום נגמר. אחריה הכוכבים יוצאים לנצנץ ולשחק. אחרון עולה הירח, להאיר את הלילה. משכו אותנו לפי הסדר, והכול יהיה בסדר." פיקל יושבת מתחת לקשת ומלקקת את הכפות.

   מטרה: לגלות באיזה סדר באים השמש, הכוכב והירח.

   • לפתור את זה פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: קודם השמש. אחר כך הכוכב. בסוף הירח. אתם אומרים את זה בקול יחד, ופיקל מגרגרת, כאילו היא אומרת: "כל הכבוד."

     זה לא מצליח: המילים מתבלבלות. ואז פיקל נמתחת למעלה וטופחת בכף על התמונות, אחת אחרי השנייה: השמש, אחר כך הכוכב, אחר כך הירח. חתולים יודעים דברים.

   • להעתיק את זה בלי הטלה

     זה מצליח: אתם מציירים את שלוש התמונות באבק, או על גב היד, בסדר הנכון. עכשיו אף אחד לא יכול לשכוח.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מעתיק, זה בסדר. שלוש התמונות חרוטות שוב מעל הידיות שליד דלת היציאה, ומישהו שם יעזור.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: איזו תמונה לדעתכם באה ראשונה? למה?

   שאלו את מי שהכי שקט: פיקל עוצרת ומסתכלת על הגיבור שלך. מה הגיבור שלך אומר לה? מה שהם אומרים, פיקל מקפצת למעבר הבא עם זנב זקוף, ומחכה להם בפינה.

   התשובה: שמש, אחר כך כוכב, אחר כך ירח. זה הסדר שבו השמיים אומרים לילה טוב. תנו לילדים לפתור את זה, והקריאו את השיר שוב כמה פעמים שירצו. אם הם תקועים, תנו להם מילה אחת בכל פעם. גיבורים שפותרים את החידה כאן מושכים בידיות בשיא בלי הטלה.

5. סצנה 5: הרצפה הקופצת החל ממפגש מלא

   הרצפה לפניכם עשויה ריבועים שחורים ולבנים, כמו לוח דמקה ענקי. הגיבור הראשון דורך על ריבוע לבן. קליק! הוא שוקע, רק קצת. ואז הוא קופץ בחזרה למעלה. בוינג! בצד השני יושבת פיקל, יבשה לגמרי ומרוצה מאוד מעצמה. עקבות הכפות המאובקות שלה מראות לאן היא הלכה. היא דרכה רק על חלק מהריבועים.

   מטרה: להעביר את כולם על הרצפה הקופצת.

   • ללכת בעקבות הכפות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: הופ. הופ. הופ. עקבות הכפות נוגעות רק בריבועים השחורים. אתם דורכים איפה שפיקל דרכה ומגיעים לצד השני בלי אף קליק אחד.

     זה לא מצליח: קליק, קליק, קלאנק. ריבוע שוקע מתחתיכם, עד הקרסול, והמגף נתקע. החברים שלכם מחלצים אותו. כולם עוברים, מצחקקים, ולגיבור אחד יש גרב מאובקת מאוד.

   • לקפוץ מעל אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: ריצה, קפיצה, ונחיתה גדולה בצד השני. אתם זורקים חבל, או מושיטים יד, לאחרים.

     זה לא מצליח: אתם נוחתים קצר מדי, על ריבוע לבן. הוא שוקע, ואז קופץ שוב ומקפיץ אתכם בבוינג לצד השני. השיער שלכם סומר. כל השאר הולכים בעקבות הכפות במקום.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: איך הגיבור שלך עובר: בקפיצות קטנות, על קצות האצבעות או בקפיצה גדולה? תראו לנו!

   שום דבר כאן לא יכול לפגוע באף אחד: ריבוע שוקע יורד ברוחב כף יד וקופץ בחזרה. זו סצנה מצחיקה, לא מלכודת. תנו לילדים להציג ליד השולחן איך הם עוברים.

6. סצנה 6: בונוס: השומרת הזקנה החל ממפגש אפי

   אחרי לוח הדמקה, אור כחול ורך זוהר בחדרון צדדי. רוח מרחפת שם. היא קטנה ועגלגלה, עם כובע מסולסל ומברשת נוצות. "אוי! אורחים!" היא קוראת. "אני דימיטי. פעם ניקיתי את האבק בקריפטה הזאת. אף אחד לא ביקר כאן מאתיים שנה! כבר פגשתם את ברנבי הזקן? אוי, המסכן. שבו, ואני אספר לכם עליו הכול."

   מטרה: לברר מה הסיפור של השומר שליד דלת היציאה.

   • להקשיב לדימיטי לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: דימיטי מספרת לכם על ברנבי הזקן, השומר הראשי. הוא עומד ליד דלת היציאה כבר מאתיים שנה, ומחכה שמישהו יגיד לו לילה טוב כדי שיוכל לנוח. "קראו לו בשמו," היא לוחשת. "הוא יאהב את זה."

     זה לא מצליח: דימיטי מדברת כל כך מהר שקשה לעקוב. אבל בסוף היא אומרת דבר אחד ברור מאוד: "קוראים לו ברנבי הזקן, והוא כל כך עייף."

   • לעזור לה לנקות בלי הטלה

     זה מצליח: אתם עוזרים לדימיטי לנקות את המדפים הישנים. היא מזמזמת בזמן העבודה. "ברנבי הזקן היה שר את השיר הזה," היא אומרת, ומלמדת אתכם את שיר הערש שלו.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא עוזר, דימיטי מנקה לבד ומזמזמת. המנגינה נתקעת לכולם בראש בכל זאת. זה שיר הערש של ברנבי הזקן.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: לדימיטי לא היה אורח מאתיים שנה. איזה חדשות אתם מספרים לה? מה שהם מספרים, היא מתנשמת, מוחאת כפיים ואומרת שזה הדבר הכי מרגש ששמעה אי־פעם.

   שחקו את הסצנה הזו רק במפגש אפי. דימיטי היא רוח חביבה ופטפטנית, אף פעם לא מפחידה: שחקו אותה כמו דודה זקנה וטובה. מי שלומד את השם של ברנבי הזקן, או את שיר הערש שלו, אומר לילה טוב בשיא בלי הטלה.

7. סצנה 7: דלת היציאה החל ממשימה זריזה

   בקצה הרחוק של הקריפטה יש דלת אבן גדולה. לידה בולטות שלוש ידיות אבן. מעליהן חרוטות שלוש תמונות: שמש, כוכב וירח. מול הדלת עומד שלד גבוה מאוד. הוא לא זז. הלסת שלו נפתחת בחריקה. "לילה טוב?" הוא לוחש. "מישהו בא סוף־סוף להגיד לילה טוב?" על כפות הרגליים הגרמיות שלו מכורבלת פיקל, ומגרגרת.

   מטרה: לפתוח את הדלת. השלד הגבוה לא חייב להיות אויב.

   • למשוך בידיות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: קלאנק: השמש. קלאנק: הכוכב. קלאנק: הירח. השלד הגבוה נאנח אנחה ארוכה ומאושרת. הקריאו את "אם משכתם בידיות".

     זה לא מצליח: קלאנק, קלאנק, קלאנק. סדר לא נכון! הידיות מחליקות בחזרה למעלה. השלד טופח על תמונת השמש עם אצבע גרמית אחת, בסבלנות רבה. נסו שוב. הניסיון השני לא דורש הטלה.

   • להגיד לילה טוב לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם שרים שיר ערש, או עוטפים לו את הכתפיים בגלימה, או פשוט אומרים "לילה טוב" בשקט־בשקט. הברכיים הגרמיות שלו מתכופפות. הקריאו את "אם אמרתם לילה טוב".

     זה לא מצליח: השלד מניד בראשו בעצב. "עוד לא. גם השמיים צריכים להגיד את זה." הוא מצביע על הידיות. משכו בהן עכשיו. זה לא דורש הטלה.

   • לעמוד מולו בלי הטלה

     זה מצליח: השתמשו בכרטיס השלד השומר. הוא לא זז מהדלת. כשנשארות לו 6 נקודות לב, הוא מתיישב. הקריאו את "אם עמדתם מולו".

     זה לא מצליח: אם הקרב הולך רע לגיבורים, השלד עוצר בכל זאת. הוא מתיישב על המדרגה, עייף מאוד, ומצביע על הידיות. משכו בהן. זה לא דורש הטלה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: השלד הגבוה נראה כל כך עייף. למה לדעתכם הוא מחכה שמישהו יגיד לו לילה טוב? אם הגיבורים לא קראו את השיר בחדר החידה, השלד טופח על שלוש התמונות לפי הסדר בפעם הראשונה שמישהו שואל על הידיות: השמש, אחר כך הכוכב, אחר כך הירח.

   שאלו את מי שהכי שקט: פיקל מסתכלת למעלה על הגיבור שלך וממצמצת. מה הגיבור שלך עושה?

   משיכה בידיות: בלי הטלה אם הגיבורים קראו את השיר בחדר החידה. אמירת לילה טוב: בלי הטלה אם הם יודעים את השם של ברנבי הזקן או את שיר הערש שלו מדימיטי. אחרת מטילים עם 2+ אם הם עברו את השלדים בלי קרב, או משתמשים במשהו מהכיס כדי לכסות אותו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית ואת התשובה: בתיבת הקריאה השלד מבקש לילה טוב ושלוש התמונות חרוטות מעל הידיות, והוא טופח עליהן לפי הסדר בפעם הראשונה שמישהו שואל. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם משכתם בידיות. תמונת השמש זוהרת בזהב. הכוכב מנצנץ. הירח מאיר בכסף. "לילה טוב," נאנח השלד הגבוה. הוא נשכב על מיטת אבן ליד הדלת ומשלב את הידיים הגרמיות. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת. אוויר צח! כוכבים אמיתיים! פיקל נמתחת, מפהקת ומקפצת החוצה לפניכם.

   אם אמרתם לילה טוב. השלד הגבוה מתיישב על מיטת האבן שלו. "אף אחד לא אמר לי לילה טוב מאתיים שנה," הוא חורק. הוא מושך בידית השמש, אחר כך בכוכב, אחר כך בירח, לגמרי לבד. ואז הוא נשכב ומתחיל לנחור, בשקט־בשקט. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת. פיקל מקפצת החוצה לפניכם.

   אם עמדתם מולו. השלד הגבוה מתיישב בקרקוש. "אני לא כועס," הוא חורק. "אני פשוט כל כך עייף." הוא מצביע על הידיות. אתם מושכים בשמש, אחר כך בכוכב, אחר כך בירח. השלד נשכב על מיטת האבן שלו. "תודה," הוא לוחש, ונרדם עמוק. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה אל הגבעה החלולה. אתם יוצאים אל מתחת לכוכבים, ופיקל בזרועות של מישהו. דוט האופה מחכה למרגלות הגבעה עם פנס. היא מחבקת את פיקל. ואז היא מחבקת את כולכם, ונותנת לכל אחד לחמנייה חמה. מאחוריכם, הקריפטה שקטה. מעכשיו, אנשי הגבעה החלולה אומרים לה לילה טוב בכל ערב.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

פתק שחרט מבקר קודם

חרוט בקיר ליד הפיצול, באותיות גדולות ועקומות: נגבו את הרגליים. העצמות רק רוצות קריפטה נקייה. קראו את הקשת לפני שאתם מושכים בידית כלשהי. הגדול לא כועס. הוא פשוט עייף. מחבר שיצא.

כרטיסי מפלצות

פרסים

• פיקל החתולה, בבית ושלמה אצל דוט האופה.
• מפתח פליז קטנטן מליד הידיות. פעם אחת בהרפתקה הבאה, הוא פותח דבר נעול אחד.
• אם פגשתם את דימיטי: נוצה ממברשת הנוצות שלה. פעם אחת בהרפתקה הבאה, אפשר לבקש רמז מהמנחה.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: הלילה, אמרו לילה טוב לשמש, לכוכבים ולירח מהחלון.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• שום דבר בקריפטה הזו לא רוצה לפגוע באף אחד. השלדים הם שומרים זקנים וקפדנים, והגדול פשוט עייף מאוד. שחקו אותם רטנונים וחורקים, אף פעם לא מפחידים.
• לחידה יש תשובה אחת: שמש, אחר כך כוכב, אחר כך ירח, הסדר שבו השמיים אומרים לילה טוב. אם שולחן תקוע, תנו מילה אחת בכל פעם.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסצנה הראשונה והשיא, ויש בה בכל זאת את התפנית ואת התשובה: ראו את הערות המנחה של השיא.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
• כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.