חלק מעמק אלדרמור: אל מפת העולם
בריחה מקבר השלדים
פיקל, החתולה של דוט האופה, רצה לתוך הקריפטה הישנה שמתחת לגבעה החלולה. הגיבורים רודפים אחריה פנימה, ודלת האבן הכבדה נטרקת מאחוריהם. הדרך היחידה החוצה היא דלת היציאה בקצה השני: מעבר לשני שלדים קפדנים, חידה, רצפה מכושפת ושומר אחד עייף מאוד.
גילאי 6–12 · המפחידה מכולן. דלת נאטמת, עצמות ישנות מתרוממות ברעש והלפידים דועכים — אבל הכול כתוב כחידה ולא כסיפור אימה: אין כאן שום תיאור גרפי, ומעידה עולה נקודת לב אחת בלבד, אף פעם לא נפילה.
כמה זמן יש לכם?
מי משחק?
בחרו גיבור לכל ילד. נקודות הלב שלהם יבואו איתכם למשחק.
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
שלד
- נקודות לב
- 4
- מגן
- 12
- התקפה
- הצלפת מטאטא +2 (1d4 נקודות לב)
מקרקש כשהוא זז. אחרי פגיעה אחת הוא מתפרק לערימת עצמות, ואז מרכיב את עצמו בחזרה, רוטן, וחוזר לטאטא.
השלד השומר
- נקודות לב
- 12
- מגן
- 13
- התקפה
- נקישת עצם +3 (1d6 נקודות לב)
לא זז מדלת היציאה. מוותר כשנשארות לו 6 נקודות לב: הוא מתיישב על המדרגה, עייף מאוד, ומצביע על הידיות.
פרסים
- פיקל החתולה, בבית ושלמה אצל דוט האופה.
- מפתח פליז קטנטן מליד הידיות. פעם אחת בהרפתקה הבאה, הוא פותח דבר נעול אחד.
- אם פגשתם את דימיטי: נוצה ממברשת הנוצות שלה. פעם אחת בהרפתקה הבאה, אפשר לבקש רמז מהמנחה.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: הלילה, אמרו לילה טוב לשמש, לכוכבים ולירח מהחלון.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- שום דבר בקריפטה הזו לא רוצה לפגוע באף אחד. השלדים הם שומרים זקנים וקפדנים, והגדול פשוט עייף מאוד. שחקו אותם רטנונים וחורקים, אף פעם לא מפחידים.
- לחידה יש תשובה אחת: שמש, אחר כך כוכב, אחר כך ירח, הסדר שבו השמיים אומרים לילה טוב. אם שולחן תקוע, תנו מילה אחת בכל פעם.
- קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסצנה הראשונה והשיא, ויש בה בכל זאת את התפנית ואת התשובה: ראו את הערות המנחה של השיא.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
- כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״בריחה מקבר השלדים״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
הדלת נסגרת
להקריא בקול
מיאו! חתולה אפורה וקטנה חולפת ליד הרגליים שלכם. זאת פיקל, החתולה של דוט האופה. פיקל רצה לתוך הקריפטה הישנה שמתחת לגבעה החלולה. אתם רצים אחריה פנימה. ואז, בום! דלת האבן הכבדה נטרקת מאחוריכם. אבק נופל כמו קמח. הלפיד שלכם מהבהב. ממקום כלשהו עמוק בפנים, רחוק־רחוק, פיקל מייללת.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם דוחפים בכל הכוח. הדלת לא זזה, אבל הדחיפה מנערת את האבק ממילים ישנות שחרוטות בה: הדרך החוצה בקצה השני. תגידו לילה טוב בדרך.
כמעט!
אתם דוחפים עד שהפנים מאדימות. כלום. ואז הלהבה של הלפיד נוטה לעבר אחד המעברים החשוכים, כאילו האוויר רוצה שתלכו אחריו. פיקל מייללת שוב, משם.
-
בלי הטלה
מיאו. מיאו. הקול מגיע מאחד המעברים החשוכים שלפניכם. עקבות כפות קטנות ומאובקות מובילות לשם. יוצאים לדרך, אחרי החתולה.
כמעט!
אם אף אחד לא רוצה ללכת עדיין, פיקל חוזרת לאור הלפיד, אומרת "מררפ!" קטן וכועס, ורצה שוב במורד המעבר. ברור שהיא מצפה שתעמדו בקצב.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: למצוא דרך החוצה, ולמצוא את פיקל בדרך.
זה סיפור בריחה, ושום דבר בקריפטה לא רוצה לפגוע באף אחד. הדלת הישנה נסגרת מעצמה אחרי כל מבקר, והדרך החוצה היא דלת היציאה בקצה השני. שמרו על אווירה מפחידה־קצת ונעימה: חריקות, טפטופים ואור לפידים, אף פעם לא משהו גרוע יותר. אם הילדים דואגים, פיקל החתולה היא הרמז שבטוח כאן.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: לגיבור שלך יש בכיס דבר אחד שיכול לעזור בקריפטה חשוכה. מה זה? סרט, עוגייה, חתיכת חוט: מה שהם אומרים יכול לעזור אחר כך, עם השלדים, עם הרצפה או עם שומר זקן ועייף.
- שאלו את כל השולחן: מי מחזיק את הלפיד?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 2
החדר המתפצל
להקריא בקול
ששש. ששש. המעבר מתפצל לשניים. שני שלדים מטאטאים את הרצפה עם מטאטאים ישנים. העצמות שלהם עושות קליק־קלאק. הם עוצרים ומסתובבים. העיניים הריקות שלהם מסתכלות למטה, על המגפיים הבוציים שלכם. "אבק!" מקרקש הגבוה. "בוץ!" מקרקש הנמוך. הם מרימים את המטאטאים וחוסמים את השביל השמאלי. במורד השביל הימני, הזנב של פיקל נעלם מעבר לפינה.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מנגבים את המגפיים ומרימים עצם של אצבע שנפלה לשלד הנמוך. השלדים מסתכלים זה על זה. "נימוסים," מקרקש הגבוה. הם זזים הצידה ומנופפים לכם במטאטאים לעבר השביל השמאלי.
כמעט!
אתם מועדים ומשאירים טביעת רגל בוצית אחת ענקית. "אבק!" מייללים שני השלדים. אבל הם עסוקים מדי בלקרצף אותה מכדי לעצור אתכם. אתם עוברים על קצות האצבעות בזמן שהם מטאטאים.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
בזמן שהשלדים מתווכחים על בוץ, אתם חומקים בשביל הימני אחרי פיקל. הוא מתפתל ומתפתל, עד דלת עץ קטנה שנשארה פתוחה בסדק.
כמעט!
קרקוש! אבן רופפת מתגלגלת על הרצפה. השלדים מכוונים אליכם את המטאטאים. עכשיו אפשר לנגב את הרגליים, או לעמוד מולם.
-
בלי הטלה
השתמשו בכרטיסי השלד, אחד לכל שלד. כל אחד מתפרק לערימת עצמות אחרי פגיעה אחת, ואז מרכיב את עצמו בחזרה, רוטן, וחוזר לטאטא.
כמעט!
אם הקרב הולך רע, השלדים עוצרים בכל זאת. "קישטה, קישטה," הם רוטנים, ומטאטאים אתכם במורד השביל, המטאטא קודם.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לעבור את שני השלדים הקפדנים, או להתגנב בשביל השני.
השלדים הם השומרים הישנים של הקריפטה. הם לא רעים, רק קפדנים מאוד בעניין אבק. לנגב את הרגליים זו הדרך הקלה לעבור, ושני השבילים נפגשים שוב בחדר החידה. תנו לגיבורים כאן את האזהרה החרוטה, לא משנה באיזה שביל הם הולכים.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: שביל שמאלי או שביל ימני?
- שאלו את מי שהכי שקט: השלד הנמוך מושיט את המטאטא שלו לגיבור שלך. מה אתם עושים? מה שהם עושים משמח אותו מאוד. אם הם מטאטאים, הוא מרים להם אגודל קטן וגרמי.
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
פתק שחרט מבקר קודם
חרוט בקיר ליד הפיצול, באותיות גדולות ועקומות: נגבו את הרגליים. העצמות רק רוצות קריפטה נקייה. קראו את הקשת לפני שאתם מושכים בידית כלשהי. הגדול לא כועס. הוא פשוט עייף. מחבר שיצא.
להדפסת הדף הזה -
-
שביל צדדי
ארון המטאטאים
להקריא בקול
השביל הימני מתפתל ומתפתל. בסופו יש דלת עץ קטנה, פתוחה רק קצת. בפנים יש ארון מלא מטאטאים, סמרטוטים ודליים. בתוך סל של צמר יושבת פיקל, מסובכת כולה כמו חבילה. מעליה, על וו, תלוי כובע לילה ארוך ומפוספס. רקומה עליו, באותיות גדולות, מילה אחת: ברנבי. פיקל משחררת כף אחת וחובטת בפעמון שבקצה הכובע. גלינג, גלינג!
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מוצאים את קצה הצמר ופורמים אותו, לולאה אחרי לולאה. פיקל קופצת החוצה ומחככת את הראש בסנטר שלכם. היא נותנת לכם לשאת אותה קצת.
כמעט!
הצמר מסתבך עוד יותר, וגם אתם! פיקל משתחררת לבד, עם חוט צמר תקוע לה בזנב. היא מקפצת הלאה במעבר, ואתם אחריה.
-
בלי הטלה
אתם מקפלים את כובע הלילה המפוספס ושמים אותו בכיס. הוא רך וקצת מאובק. מישהו בשם ברנבי בטח מתגעגע אליו בשעת השינה.
כמעט!
אם אף אחד לא לוקח אותו, פיקל תופסת את הפעמון בשיניים. היא גוררת את כובע הלילה אחריה כל הדרך. גלינג, גלינג, גלינג.
-
בלי הטלה
אתם מעמידים את המטאטאים בשורה ישרה ובונים מגדל מהדליים. מרחוק, שני קולות גרמיים מריעים: "מסודר!"
כמעט!
אם אף אחד לא מסדר, סמרטוט נופל בקול קלונק. פיקל קופצת גבוה־גבוה. ואז היא מלקקת את הכף, כאילו התכוונה לעשות את זה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לחלץ את פיקל מהצמר, ולגלות של מי כובע הלילה הזה.
שחקו את הסצנה הזו רק כשהגיבורים בחרו להתגנב בשביל הימני בחדר המתפצל, וזה הצליח. אחריה הסיפור ממשיך לחדר החידה, כמו תמיד (או ישר לדלת היציאה במפגשים הקצרים). הארון שייך לשלדים הקפדנים, וכובע הלילה שייך לברנבי הזקן, השומר העייף שליד דלת היציאה. שום דבר אחר כך לא דורש את הסצנה הזו: אם הגיבורים מביאים את כובע הלילה ושמים אותו על הראש של ברנבי הזקן, אמירת לילה טוב בשיא לא דורשת הטלה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: של מי לדעתכם כובע הלילה הזה? איזה רעש הוא עושה כשהוא ישן? תראו לנו! נחירות, שריקות, קרקושים: כל תשובה נכונה. זכרו את הכי טובה בשביל דלת היציאה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 3
חדר החידה
להקריא בקול
שני השבילים יוצאים לחדר מאובק. מעל קשת אבן ישנה יש שלוש תמונות: שמש, כוכב וירח. מתחתיהן מישהו חרט שיר. "השמש שוקעת כשהיום נגמר. אחריה הכוכבים יוצאים לנצנץ ולשחק. אחרון עולה הירח, להאיר את הלילה. משכו אותנו לפי הסדר, והכול יהיה בסדר." פיקל יושבת מתחת לקשת ומלקקת את הכפות.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
קודם השמש. אחר כך הכוכב. בסוף הירח. אתם אומרים את זה בקול יחד, ופיקל מגרגרת, כאילו היא אומרת: "כל הכבוד."
כמעט!
המילים מתבלבלות. ואז פיקל נמתחת למעלה וטופחת בכף על התמונות, אחת אחרי השנייה: השמש, אחר כך הכוכב, אחר כך הירח. חתולים יודעים דברים.
-
בלי הטלה
אתם מציירים את שלוש התמונות באבק, או על גב היד, בסדר הנכון. עכשיו אף אחד לא יכול לשכוח.
כמעט!
אם אף אחד לא מעתיק, זה בסדר. שלוש התמונות חרוטות שוב מעל הידיות שליד דלת היציאה, ומישהו שם יעזור.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות באיזה סדר באים השמש, הכוכב והירח.
התשובה: שמש, אחר כך כוכב, אחר כך ירח. זה הסדר שבו השמיים אומרים לילה טוב. תנו לילדים לפתור את זה, והקריאו את השיר שוב כמה פעמים שירצו. אם הם תקועים, תנו להם מילה אחת בכל פעם. גיבורים שפותרים את החידה כאן מושכים בידיות בשיא בלי הטלה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: איזו תמונה לדעתכם באה ראשונה? למה?
- שאלו את מי שהכי שקט: פיקל עוצרת ומסתכלת על הגיבור שלך. מה הגיבור שלך אומר לה? מה שהם אומרים, פיקל מקפצת למעבר הבא עם זנב זקוף, ומחכה להם בפינה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 4
הרצפה הקופצת
להקריא בקול
הרצפה לפניכם עשויה ריבועים שחורים ולבנים, כמו לוח דמקה ענקי. הגיבור הראשון דורך על ריבוע לבן. קליק! הוא שוקע, רק קצת. ואז הוא קופץ בחזרה למעלה. בוינג! בצד השני יושבת פיקל, יבשה לגמרי ומרוצה מאוד מעצמה. עקבות הכפות המאובקות שלה מראות לאן היא הלכה. היא דרכה רק על חלק מהריבועים.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
הופ. הופ. הופ. עקבות הכפות נוגעות רק בריבועים השחורים. אתם דורכים איפה שפיקל דרכה ומגיעים לצד השני בלי אף קליק אחד.
כמעט!
קליק, קליק, קלאנק. ריבוע שוקע מתחתיכם, עד הקרסול, והמגף נתקע. החברים שלכם מחלצים אותו. כולם עוברים, מצחקקים, ולגיבור אחד יש גרב מאובקת מאוד.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
ריצה, קפיצה, ונחיתה גדולה בצד השני. אתם זורקים חבל, או מושיטים יד, לאחרים.
כמעט!
אתם נוחתים קצר מדי, על ריבוע לבן. הוא שוקע, ואז קופץ שוב ומקפיץ אתכם בבוינג לצד השני. השיער שלכם סומר. כל השאר הולכים בעקבות הכפות במקום.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להעביר את כולם על הרצפה הקופצת.
שום דבר כאן לא יכול לפגוע באף אחד: ריבוע שוקע יורד ברוחב כף יד וקופץ בחזרה. זו סצנה מצחיקה, לא מלכודת. תנו לילדים להציג ליד השולחן איך הם עוברים.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: איך הגיבור שלך עובר: בקפיצות קטנות, על קצות האצבעות או בקפיצה גדולה? תראו לנו!
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 5
בונוס: השומרת הזקנה
להקריא בקול
אחרי לוח הדמקה, אור כחול ורך זוהר בחדרון צדדי. רוח מרחפת שם. היא קטנה ועגלגלה, עם כובע מסולסל ומברשת נוצות. "אוי! אורחים!" היא קוראת. "אני דימיטי. פעם ניקיתי את האבק בקריפטה הזאת. אף אחד לא ביקר כאן מאתיים שנה! כבר פגשתם את ברנבי הזקן? אוי, המסכן. שבו, ואני אספר לכם עליו הכול."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
דימיטי מספרת לכם על ברנבי הזקן, השומר הראשי. הוא עומד ליד דלת היציאה כבר מאתיים שנה, ומחכה שמישהו יגיד לו לילה טוב כדי שיוכל לנוח. "קראו לו בשמו," היא לוחשת. "הוא יאהב את זה."
כמעט!
דימיטי מדברת כל כך מהר שקשה לעקוב. אבל בסוף היא אומרת דבר אחד ברור מאוד: "קוראים לו ברנבי הזקן, והוא כל כך עייף."
-
בלי הטלה
אתם עוזרים לדימיטי לנקות את המדפים הישנים. היא מזמזמת בזמן העבודה. "ברנבי הזקן היה שר את השיר הזה," היא אומרת, ומלמדת אתכם את שיר הערש שלו.
כמעט!
אם אף אחד לא עוזר, דימיטי מנקה לבד ומזמזמת. המנגינה נתקעת לכולם בראש בכל זאת. זה שיר הערש של ברנבי הזקן.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לברר מה הסיפור של השומר שליד דלת היציאה.
שחקו את הסצנה הזו רק במפגש אפי. דימיטי היא רוח חביבה ופטפטנית, אף פעם לא מפחידה: שחקו אותה כמו דודה זקנה וטובה. מי שלומד את השם של ברנבי הזקן, או את שיר הערש שלו, אומר לילה טוב בשיא בלי הטלה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: לדימיטי לא היה אורח מאתיים שנה. איזה חדשות אתם מספרים לה? מה שהם מספרים, היא מתנשמת, מוחאת כפיים ואומרת שזה הדבר הכי מרגש ששמעה אי־פעם.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 6
דלת היציאה
להקריא בקול
בקצה הרחוק של הקריפטה יש דלת אבן גדולה. לידה בולטות שלוש ידיות אבן. מעליהן חרוטות שלוש תמונות: שמש, כוכב וירח. מול הדלת עומד שלד גבוה מאוד. הוא לא זז. הלסת שלו נפתחת בחריקה. "לילה טוב?" הוא לוחש. "מישהו בא סוף־סוף להגיד לילה טוב?" על כפות הרגליים הגרמיות שלו מכורבלת פיקל, ומגרגרת.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
קלאנק: השמש. קלאנק: הכוכב. קלאנק: הירח. השלד הגבוה נאנח אנחה ארוכה ומאושרת. הקריאו את "אם משכתם בידיות".
כמעט!
קלאנק, קלאנק, קלאנק. סדר לא נכון! הידיות מחליקות בחזרה למעלה. השלד טופח על תמונת השמש עם אצבע גרמית אחת, בסבלנות רבה. נסו שוב. הניסיון השני לא דורש הטלה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם שרים שיר ערש, או עוטפים לו את הכתפיים בגלימה, או פשוט אומרים "לילה טוב" בשקט־בשקט. הברכיים הגרמיות שלו מתכופפות. הקריאו את "אם אמרתם לילה טוב".
כמעט!
השלד מניד בראשו בעצב. "עוד לא. גם השמיים צריכים להגיד את זה." הוא מצביע על הידיות. משכו בהן עכשיו. זה לא דורש הטלה.
-
בלי הטלה
השתמשו בכרטיס השלד השומר. הוא לא זז מהדלת. כשנשארות לו 6 נקודות לב, הוא מתיישב. הקריאו את "אם עמדתם מולו".
כמעט!
אם הקרב הולך רע לגיבורים, השלד עוצר בכל זאת. הוא מתיישב על המדרגה, עייף מאוד, ומצביע על הידיות. משכו בהן. זה לא דורש הטלה.
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם משכתם בידיות.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
תמונת השמש זוהרת בזהב. הכוכב מנצנץ. הירח מאיר בכסף. "לילה טוב," נאנח השלד הגבוה. הוא נשכב על מיטת אבן ליד הדלת ומשלב את הידיים הגרמיות. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת. אוויר צח! כוכבים אמיתיים! פיקל נמתחת, מפהקת ומקפצת החוצה לפניכם.
אם אמרתם לילה טוב.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
השלד הגבוה מתיישב על מיטת האבן שלו. "אף אחד לא אמר לי לילה טוב מאתיים שנה," הוא חורק. הוא מושך בידית השמש, אחר כך בכוכב, אחר כך בירח, לגמרי לבד. ואז הוא נשכב ומתחיל לנחור, בשקט־בשקט. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת. פיקל מקפצת החוצה לפניכם.
אם עמדתם מולו.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
השלד הגבוה מתיישב בקרקוש. "אני לא כועס," הוא חורק. "אני פשוט כל כך עייף." הוא מצביע על הידיות. אתם מושכים בשמש, אחר כך בכוכב, אחר כך בירח. השלד נשכב על מיטת האבן שלו. "תודה," הוא לוחש, ונרדם עמוק. רעם עמום. הדלת הגדולה נפתחת.
החזרה הביתה
כל סוף: הביתה אל הגבעה החלולה.
אתם יוצאים אל מתחת לכוכבים, ופיקל בזרועות של מישהו. דוט האופה מחכה למרגלות הגבעה עם פנס. היא מחבקת את פיקל. ואז היא מחבקת את כולכם, ונותנת לכל אחד לחמנייה חמה. מאחוריכם, הקריפטה שקטה. מעכשיו, אנשי הגבעה החלולה אומרים לה לילה טוב בכל ערב.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לפתוח את הדלת. השלד הגבוה לא חייב להיות אויב.
משיכה בידיות: בלי הטלה אם הגיבורים קראו את השיר בחדר החידה. אמירת לילה טוב: בלי הטלה אם הם יודעים את השם של ברנבי הזקן או את שיר הערש שלו מדימיטי. אחרת מטילים עם 2+ אם הם עברו את השלדים בלי קרב, או משתמשים במשהו מהכיס כדי לכסות אותו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית ואת התשובה: בתיבת הקריאה השלד מבקש לילה טוב ושלוש התמונות חרוטות מעל הידיות, והוא טופח עליהן לפי הסדר בפעם הראשונה שמישהו שואל. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: השלד הגבוה נראה כל כך עייף. למה לדעתכם הוא מחכה שמישהו יגיד לו לילה טוב? אם הגיבורים לא קראו את השיר בחדר החידה, השלד טופח על שלוש התמונות לפי הסדר בפעם הראשונה שמישהו שואל על הידיות: השמש, אחר כך הכוכב, אחר כך הירח.
- שאלו את מי שהכי שקט: פיקל מסתכלת למעלה על הגיבור שלך וממצמצת. מה הגיבור שלך עושה?
איפה הם על המפה
-