חלק מעמק אלדרמור: אל מפת העולם
הליכת האור
חמש לוחיות מבריקות, חמישה עמודים ריקים, ונשארה רק שעה של שמש. גלו איזו לוחית הולכת על איזה עמוד לפני שהאור יורד נמוך מדי, וגלו מה עומד לו בדרך.
גילאי 6–12 · עדינה, והרפתקת החידה של הספרייה. אין כאן אף רשע, אף אחד לא רודף אחרי איש ואין כאן שום קסם: אישה זקנה ששכחה את סדרו של טקס בן ארבע מאות שנה, חמש לוחיות מלוטשות, וחרוזי קפיצה בחבל שכל ילדי הרובע כבר יודעים — כל ההרפתקה נפתרת בהתבוננות, בהקשבה ובחשיבה.
כמה זמן יש לכם?
מי משחק?
בחרו גיבור לכל ילד. נקודות הלב שלהם יבואו איתכם למשחק.
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
סוויפ, חתול המקדש
- נקודות לב
- 4
- מגן
- 14
- התקפה
- אין: סוויפ פשוט הולך. זו כל ההגנה של סוויפ.
ישן בצווארון של העמוד האפור, על אבן חמימה, מאז הצוהריים, בדיוק איפה שהמטבע צריך ללכת. צלוחית חלב (לב־טוב, מספר קושי 8), גלימה מקופלת שמונחת במקום שמשי יותר (פיקח, מספר קושי 10), או בערך עשרים דקות של סבלנות: כל אחד מהם עובד. שום דבר אחר לא.
היונים של משפחת טארן
- נקודות לב
- 1
- מגן
- 13
- התקפה
- אין: ליונה אין שום דרך לפגוע במישהו (0 נקודות לב).
ארבעים יונים, והן לא יגורו בשום מקום חוץ מהשובך שלהן. כדי להעביר אותן צריך סלים, שני זוגות ידיים וקול רגוע מאוד. בגללן, לפרק את השובך זה לא פתרון בחינם.
מאה, צב הגן
- נקודות לב
- 8
- מגן
- 15
- התקפה
- אין: מאה הוא צב (0 נקודות לב).
גר מתחת לעץ התאנה בגן השעות וישן צמוד לקיר הדרומי החמים, ממש מתחת ללוחית השישית. אפשר להזיז אותו עם שני זוגות ידיים ובלי למהר בכלל, ובשום דרך אחרת בעולם.
פרסים
- הליכת האור, שנעשתה, ומנורת המייסדים נדלקת באותה דקה בדיוק כמו בכל שנה כבר ארבע מאות שנה.
- החרוז, כתוב סוף סוף על כרטיס ליד החלון העגול, כדי שאף אחד לא יצטרך לזכור אותו לבד.
- אם האחות השישית חזרה למקומה: גן השעות מואר בפעם הראשונה מזה שמונים שנה, היונים של אודו עדיין על הגג שלהן, ותמיד מחכים לכם בגן בכל ערב.
- אסימון שעות קטן מנחושת לכל אחד. הוא פותח את דלת הצד של אולם השעות, בכל שעה ובכל יום.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לראות ביחד שקיעה, ולספור כמה כפות יד השמש מעל הגגות.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- השמש היא תוף, לא מלכודת. אמרו איפה היא בתחילת כל סצנה: ארבע כפות יד מעל הגגות, שלוש, שתיים, אחת. אבל אף פעם אל תתנו לשעון לקחת מהם את הטקס. להגיע מאוחר אומר רק שהאור נכנס נמוך ואדום יותר.
- יש בכוונה שתי דרכים שלמות לסדר הלוחיות: הצווארונים השחוקים למעלה באולם, והחרוז של הילדים במזרקה. לוח הגיר נותן חלק מדרך שלישית. אם השולחן מוצא דרך אחת, זה מספיק. אף פעם אל תכריחו אותם למצוא את השנייה.
- אף אחד כאן לא אשם ואף אחד לא מסתיר כלום. נמה שכחה. זה כל מה שקרה. אם ילד לא נחמד אליה בגלל זה, תנו למבוגר אחר ברחוב לשנות בעדינות את הנושא במקום לנזוף.
- קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא העמודים הריקים והליכת האור עצמה, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של הסצנה האחרונה.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
- כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״הליכת האור״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
חמישה עמודים ובלי שמות
להקריא בקול
רובע המקדשים מריח מאבן חמה ומלחם של חג. הערב זה ערב הליכת האור! חמישה עמודי אבן עומדים לאורך הרחוב, וכולם ריקים. לידם עומדת עגלה עם חמש לוחיות מבריקות. יש ירח, מטבע קטן ועגול, עלה ירוק, טיפה גדולה וכוכב דק. נמה הזקנה, שומרת השעות, מחזיקה את ידית העגלה. "הן חזרו כל כך מבריקות," היא אומרת. "ואני לא זוכרת איזו הולכת לאן." השמש ארבע כפות יד מעל הגגות.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
בשקיעה, האור נכנס דרך החלון העגול של אולם השעות. הוא פוגע בלוחית שעל העמוד הראשון, למעלה על החומה, שקוראים לו המעקה. כל לוחית מקפיצה אותו לבאה אחריה, עד מנורת המייסדים שבחצר. סדר נכון אחד. בכל סדר אחר, האור נוחת על הכביסה של מישהו.
כמעט!
נמה נבוכה מדי כדי להסביר פעמיים. אבל אופה שעומד קרוב מסביר במקומה, עם הידיים: נכנס בחלון, מעמוד לעמוד, ועל המנורה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
לכל לוחית יש צורה ומשקל אחרים. אז לכל עמוד יש בטח מושב שנעשה רק בשביל אחת מהן. יש תשובה נכונה אחת, והיא מסתתרת אי שם ברובע הזה.
כמעט!
הלוחיות מבריקות כל כך שאתם רואים נקודות! אבל נמה ממלמלת: "כל עמוד מתאים ללוחית אחת. רק לאחת." יש תשובה נכונה אחת, אי שם.
-
בלי הטלה
מושיטים יד שטוחה עד הסוף. ארבע כפות יד מהשמש עד הגגות. האור חייב להגיע לחצר לפני שהשמש שוקעת מאחורי שער הים. חצי מהרחוב סופר יחד איתכם.
כמעט!
השמש בוהקת מדי בשביל להסתכל עליה. ילדה מראה לכם את הטריק: מושיטים יד שטוחה, וסופרים כפות יד עד הגגות. נשארו ארבע.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מה זו הליכת האור, וכמה זמן יש לכם.
הפעילו את שעון השמש בקול כאן, ואמרו אותו שוב בכל סצנה: ארבע כפות, שלוש, שתיים, אחת. הוא תוף, לא איום. הגיבורים חייבים לצאת מכאן עם דבר אחד: חמש לוחיות, חמישה עמודים, סדר נכון אחד, ומישהו ברובע הזה עדיין יודע אותו. נמה לא טיפשה, ואסור שתישמע ככה. היא הוליכה את האור מהזיכרון שישים שנה, ועכשיו גילתה, מול כולם, שהזיכרון נעלם. שחקו אותה נבוכה ועסוקה מאוד.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: נמה שכחה משהו חשוב, מול כולם. איך תוכלו לעזור לה לא להרגיש טיפשה? כל דבר עדין נחשב: בדיחה, הבטחה לעזור, "גם אני שוכח דברים." זכרו מי היה נחמד אליה, בשביל הסוף.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 2
חצר מצפי הכסף
להקריא בקול
החצר של סברה חמה ורועשת. קלאנג, קלאנג, קלאנג! גלגל הליטוש עדיין מסתובב. סברה מנגבת את הידיים בסינר. "חמש לוחיות נכנסו, חמש יצאו, וכל אחת מבריקה יותר מקודם," היא אומרת בגאווה. "שמות? לא היו עליהן שמות. אנחנו מכירים אותן לפי הסימנים." היא מצביעה עם הסנטר על לוח צפחה שעל הקיר. הוא מלא בגיר.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
תנו לשחקנים את הדף לשחקנים. לכל לוחית יש שורה: הצורה שלה, ואיך היא. שורה אחת אומרת שעל הגב של לוחית נכתבה מילה בגיר, ונמחקה בטעות.
כמעט!
אם קשה לקרוא את הגיר, סברה מקריאה אותו, מהר מאוד, ומקישה על כל שורה עם סמרטוט ליטוש.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
היא זוכרת מצוין. מילה קצרה, על הגב של הסהר, הירח. "אשור," היא אומרת. "זה היה אשור. אני בטוחה באשור." אז הירח הולך על עמוד האשור.
כמעט!
סברה עסוקה מדי בשביל לעצור. אבל העוזר שלה לוחש: "הייתה מילה על הגב של הסהר. אשור. היא ליטשה אותה בטעות."
-
בלי הטלה
סברה מושכת בכתפיים. "החצר מעתיקה את זה ללוחות שלה מאז הימים של סבתא שלי. אבל תמיד היו רק חמש לוחיות." זכרו את זה: זה חשוב בגן השעות.
כמעט!
אף אחד כאן לא יודע מה זה אומר. סברה מושכת בכתפיים וחוזרת ללטש. שמרו את זה בראש לאחר כך.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להכיר את הלוחיות עצמן, וכל דבר שהחצר שמה לב אליו.
הסצנה הזאת נותנת לגיבורים את השמות של הלוחיות ושני רמזים, אבל אף פעם לא את התשובה. רמז ראשון: הירח הולך על עמוד האשור. רמז שני: "שש אחיות", שעוד לא אומר כלום, ואומר הכול בגן השעות. סברה גאה, מהירה ולא אשמה בכלום: הלוחיות הגיעו אליה בלי תוויות, והיא כבר אמרה את זה היום פעמיים.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: איזו לוחית הכי אהובה על הגיבור שלך, ולמה?
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
לוח העבודה של מצפי הכסף
גיר על צפחה ליד גלגל הליטוש. "חמש לוחיות נכנסו, כולן לוטשו. טיפה: הכי גדולה. גב של ברונזה, עשויה לשבת בעריסה. ירח: סהר, קלה כמו מכסה. מילה כתובה בגיר על הגב שלה, נמחקה בטעות. מטבע: קטנה, עגולה, פגם בשוליים. עלה: אליפסה, ירוקה מסביב לכל השוליים. השארתי אותה ירוקה. זה מתאים לה. כוכב: חמישה קצוות, הכי ותיקה, דקה כמו ביסקוויט. לטפל בה כמו בביצה." למטה, בגיר ישן ודהוי יותר: "שש אחיות, והשישית מושאלת."
להדפסת הדף הזה -
-
סצנה 3
מה שהאבן זוכרת
להקריא בקול
החלון העגול של אולם השעות נמצא תשעים ואחת מדרגות למעלה. אוף, אוף, אוף! אבל הנוף שווה את זה. כל הרחוב פרוש מתחתיכם באור הזהוב. מכאן למעלה רואים את הראש של חמשת העמודים. על כל אחד יש צווארון של אבן. אותה לוחית ישבה בכל צווארון מאות שנים. אז כל צווארון נשחק לצורה של הלוחית שלו.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
עמוד המעקה הוא בכלל לא צווארון אלא עריסה: רק הלוחית הכי גדולה יכלה אי פעם לשבת בה. הצווארון של העמוד האפור הוא עיגול קטן ושחוק עם פגם בשוליים. לצווארון של עמוד החצר יש חמישה קצוות. עמוד הבאר עשוי מאבן חדשה, ועמוד האשור נחצב מחדש באביב שעבר, אז שניהם לא מספרים לכם כלום.
כמעט!
אם הילדים מתבלבלים, קראו את הצווארונים שוב, לאט, אחד אחד. להסתכל זה בחינם, ואף אחד כאן למעלה לא ממהר.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
שלושה צווארונים ומילת גיר אחת שמים ארבע לוחיות במקום. מסדרים אותן, ונשארות בדיוק לוחית אחת ועמוד אחד. תנו לילדים להגיד איזה.
כמעט!
זה בלגן של צורות ועמודים. ואז פל, העוזר של נמה, עולה מתנשף במדרגות ומסדר את הלוחיות בשורה על הרצפה. נסו שוב בלי הטלה: נשארות לוחית אחת ועמוד אחד.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם נשענים מהחלון, שאין לו מעקה, ועוקבים אחרי הדרך של האור, מעמוד לעמוד. הנה! בין העמוד האפור לעמוד הבאר, הוא נתקל ישר בשובך יונים חדש לגמרי שעל גג.
כמעט!
וואו! זה רחוק מאוד למטה, ואתם נאחזים בחלון. אבל ענן של יונים מתעופף מגג למטה, בדיוק בדרך של האור. שובך יונים חדש לגמרי עומד בדרך.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לקרוא את העמודים מלמעלה, ולראות לאן האור באמת הולך.
שתי תגליות כאן, והשנייה מסובבת את הסיפור. הצווארונים שמים את הטיפה על המעקה, את המטבע על העמוד האפור ואת הכוכב על עמוד החצר. עם "אשור" של סברה בשביל הירח, אלה ארבע, והעלה הוא הלוחית היחידה שנשארה לעמוד הבאר. תנו לילדים לעשות את הצעד האחרון; אל תגידו אותו במקומם. התפנית: אודו טארן הסתת בנה באביב שובך יונים על הגג שלו, בדיוק בדרך של האור, ואף אחד לא שם לב. אמרו את זה כעובדה, לא כאסון. סוויפ, חתול המקדש, ישן בצווארון של העמוד האפור, אם בא לכם עוד רגע קטן: ראו את הכרטיס שלו. אם מדלגים על הסצנה הזאת, החרוז במזרקה נותן את כל התשובה במקומה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: משהו עומד בדרך של האור. מה אתם חושבים שצריך לקרות לו? אין תשובות לא נכונות. אודו במזרקה, או גן השעות במפגש האפי, יכולים לפתור את זה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 4
חרוז הקפיצה בחבל
להקריא בקול
ליד מזרקת הפעמון, ארבעה ילדים קופצים בחבל. החבל עושה פלאק, פלאק, פלאק, והם שרים: "טיפה על המעקה, ירח על האשור! מטבע על האפור והעלה על הבאר! כוכב בחצר שבה מנורת המייסדים! תפסו והעבירו, העבירו וספרו!" הם שרים את זה עוד פעמיים. על גג מעליהם עומד איש גדול, וארבעים יונים מסביב לרגליים שלו. הוא מסתכל עליכם מקשיבים.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
איזל, בת שבע, שמחה מאוד שביקשו ממנה. היא שרה את זה לאט, פעמיים, ומחכה בזמן שאתם כותבים.
כמעט!
הם מצחקקים ושרים את זה פי שניים יותר מהר. לא נורא: הם ישמחו לשיר את זה כמה פעמים שתרצו.
-
בלי הטלה
אין להם מושג. זה סתם חרוז הקפיצה. האימהות שלהם קפצו לפיו, וגם הסבתות. אף אחד לא חשב אף פעם שהוא על העמודים.
כמעט!
הם מושכים בכתפיים. "זה סתם שיר." בקשו שישירו שוב, והקשיבו לשמות של העמודים.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אודו טארן הבין את זה בעצמו לפני שבוע, ומאז כמעט לא ישן. "אני אפרק את השובך הערב," הוא אומר. "אבל לאן היונים שלי ילכו? הן לא יגורו בשום מקום אחר."
כמעט!
אודו מסתכל הצידה, נבוך. ואז יונה נוחתת לכם על הכתף, והוא צוחק בלי לרצות. "אני יודע שהוא עומד בדרך," הוא אומר. "אני אפרק אותו. אבל לאן היונים שלי ילכו?"
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לשמוע את התשובה מהיחידים שאף פעם לא הפסיקו לשיר אותה, ולסדר את מה שעומד בדרך של האור.
הלב של ההרפתקה: הרובע אף פעם לא שכח את הסדר. הילדים שלו שרים אותו מעל חבל קפיצה כל הזמן הזה, ואף אחד לא חשב לשאול אותם. תנו לשולחן רגע עם זה. החרוז הוא כל התשובה, אז שולחן שמגיע לסצנה הזאת סיים לפתור. אודו הוא לא מכשול שצריך לנצח. הוא כבר החליט לוותר על הבית של היונים שלו בשביל הרובע; השאלה האמיתית היא אם הגיבורים ייתנו לו. זכרו אם הגיבורים שמעו את החרוז ואם דיברו יפה עם אודו: שני הדברים עוזרים בסוף.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: היונים של אודו צריכות בית. מה הגיבור שלך אומר לו?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 5
בונוס: האחות השישית
להקריא בקול
גן השעות שקט וחמים. עצי תאנה, חצץ מגורף, וגננים שאף פעם לא ממהרים. על הקיר הדרומי תלויה אליפסה ירוקה וגדולה של מתכת עמומה. הגננים קוראים לה מחממת־התאנה. מתחתיה ישן צב גדול כמו הדום. משפשפים את המתכת עם האגודל, ומתחת יש כסף. מסביב לשוליים, באותם סימנים ישנים כמו על הלוחיות האחרות, כתוב שם.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
זו האחות השישית! לפני הרבה זמן, בחורף קר, שאלו אותה כדי לשמור על עץ התאנה הזקן מהכפור. אף אחד לא החזיר אותה, כי אף אחד לא התגעגע אליה.
כמעט!
הירוק לא יורד. אבל הגננים נאנחים ומספרים לכם בכל זאת: זו הלוחית השישית, שנשאלה לפני הרבה זמן בשביל עץ התאנה.
-
בלי הטלה
הם יחזירו אותה, בעצב, מיד. הם רוצים שכולם יידעו שהם לא גנבים. היא הושאלה, וכל גנן מאז התכוון להחזיר אותה.
כמעט!
הם מתבלבלים ומדברים כולם ביחד. חכו רגע, והגנן הכי זקן אומר: "קחו אותה. היא תמיד הייתה רק בהשאלה."
-
בלי הטלה
צריך שני זוגות ידיים ובלי למהר בכלל. מאה פוקח עין אחת, לאט מאוד, ונאנח. הוא לא מרוצה. אבל הוא זז.
כמעט!
אם מישהו ממהר, מאה נכנס לשריון ולא זז. האטו ונסו שוב. הוא הולך רק בקצב שלו.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות במה הגננים חיממו את עץ התאנה שלהם, והאם זה יכול לחזור הביתה.
שחקו את הסצנה הזאת רק במפגש האפי. הלוחית השישית היא הפתרון החכם לשובך: כשתולים אותה בפינה של הגן, היא מכופפת את האור מסביב לגג של אודו, והיונים שומרות על הבית שלהן. היא גם מאירה את גן השעות בפעם הראשונה מזה שמונים שנה. שולחן שמדלג על זה לא נענש: אודו מפרק את השובך, והאור הולך בכל זאת. וכן, לעץ התאנה יהיה בסדר. תמיד מישהו שואל.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: מאה ישן כאן שמונים שנה. איך הגיבור שלך יעיר אותו בעדינות?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 6
הליכת האור
להקריא בקול
כף יד אחת של שמש. כל הרובע צפוף לאורך הרחוב ולמעלה על הגגות. אף אחד לא אומר מילה. הלוחיות על העמודים שלהן. מנורת המייסדים מחכה בחצר, עוד לא דולקת. נמה עומדת למטה ליד מדרגות האולם, ומחזיקה את מטה השעות הארוך. לידה, העוזר הצעיר שלה, פל, קופץ על קצות האצבעות. נמה מסתכלת עליכם. מישהו צריך להתחיל, והיא לא בטוחה שזו צריכה להיות היא.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
טיפה! ירח! מטבע! עלה! כוכב! הקולות שלכם מצלצלים אחד אחרי השני, ונמה מוליכה את האור בדיוק כמו שישים שנה. הקריאו את "אם קראתם את הלוחיות".
כמעט!
אם הגיבורים מתבלבלים בסדר, מישהו קורא בשם הלא נכון, והאור מתנדנד אל חבל כביסה. הגרביים זוהרות בזהב! כולם צוחקים, מסובבים את הלוחית, והאור קופץ הלאה. הקריאו את "אם קראתם את הלוחיות".
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
החרוז מתחיל ליד המזרקה ורץ במורד הרחוב לפני האור. עד העמוד השלישי, מאות אנשים שרים. הקריאו את "אם הילדים שרו".
כמעט!
הקול שלכם יוצא כמו ציוץ. אבל איזל תופסת לכם את היד ושרה את זה בקול רם בשבילכם, וכל הרחוב מצטרף. הקריאו את "אם הילדים שרו".
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
נמה מסתכלת על המטה הרבה זמן. ואז היא שמה אותו בידיים של פל, ומחייכת. הקריאו את "אם פל הוליך את האור".
כמעט!
נמה מחזיקה חזק. "עוד לא," היא לוחשת. לגיבורים יש עוד ניסיון אחד: מילה טובה, יד להחזיק. ניסיון של לב־טוב בפעם השנייה לא דורש הטלה.
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם קראתם את הלוחיות.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
הקולות שלכם מצלצלים לאורך הרחוב, לוחית אחרי לוחית. האור קופץ מעמוד לעמוד כמו כדור של זהב. הוא נוחת על מנורת המייסדים, ווש, המנורה דולקת! נמה לוחצת לכם את היד. אף אחד אחר לא יידע אף פעם שמשהו היה לא בסדר. עכשיו זה הסוד שלכם.
אם הילדים שרו.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
חרוז הקפיצה רץ במורד הרחוב לפני האור. מבוגרים שקפצו לפיו לפני הרבה שנים מצטרפים. האור קופץ מעמוד לעמוד, בדיוק בקצב. ווש! המנורה דולקת. נמה צוחקת וצוחקת. "כל הרובע ידע את זה," היא אומרת. "כל הזמן."
אם פל הוליך את האור.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
הידיים של פל רועדות על המטה. ואז האור נכנס דרך החלון העגול. הוא מוליך אותו עמוד אחרי עמוד, בדיוק כמו שנמה לימדה אותו. המנורה דולקת. בפעם הראשונה מזה שישים שנה, נמה מסתכלת מתוך הקהל. "אה," היא לוחשת. "אז ככה זה נראה."
החזרה הביתה
כל סוף: הביתה דרך רובע המקדשים.
לחם חג חם עובר מיד ליד בין הערביים. נמה כותבת את החרוז על כרטיס ותולה אותו ליד החלון העגול. עכשיו אף אחד לא יצטרך לזכור אותו לבד אף פעם. ואז היא נותנת לכל אחד מכם אסימון שעות קטן מנחושת. "הוא פותח את דלת הצד של האולם," היא אומרת. "מתי שתרצו. בואו לראות איתי את השקיעה."
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להוליך את האור, ולהחליט מי יוליך אותו.
שלושה סופים אמיתיים, ואף אחד מהם לא לא נכון: בכל אחד מהם המנורה נדלקת. הבחירה היא של מי הערב הזה. לקרוא את הלוחיות לא דורש הטלה; אם הגיבורים טועים בסדר, האור רק מתנדנד לפני שהוא קופץ הלאה. לבקש מהילדים לא דורש הטלה אם הגיבורים שמעו את החרוז במזרקה. לתת לפל את המטה: מטילים עם 2+ אם הגיבורים עזרו לנמה להרגיש טוב יותר בהתחלה או דיברו יפה עם אודו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: אם הגיבורים עוד לא יודעים את הסדר, ילדי החבל מתחילים לשיר את החרוז בזמן שכולם מחכים, אז הקריאו אותו לשולחן. כשהאור מגיע לעמוד האפור, הוא נתקל בשובך של אודו; אודו כבר עומד על הגג שלו ומרים אותו מהדרך ברגע שמישהו מבקש. אם הגיבורים מגיעים אחרי השקיעה, האור נכנס נמוך ואדום, וילדים רצים נושאים את שתי הלוחיות האחרונות: אף פעם אל תיקחו מהם את הטקס. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: מי צריך להוליך את האור הערב: נמה, פל, או כולם ביחד? למה? אין תשובה לא נכונה. מה שלא יבחרו, המנורה נדלקת.
- שאלו את מי שהכי שקט: נמה שואלת את הגיבור שלך: "אתה שוכח לפעמים דברים?" מה הגיבור שלך עונה?
איפה הם על המפה
-