דף מנחה להדפסה — הליכת האור

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

חמש לוחיות מבריקות, חמישה עמודים ריקים, ונשארה רק שעה של שמש. גלו איזו לוחית הולכת על איזה עמוד לפני שהאור יורד נמוך מדי, וגלו מה עומד לו בדרך.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: חמישה עמודים ובלי שמות החל ממשימה זריזה

   רובע המקדשים מריח מאבן חמה ומלחם של חג. הערב זה ערב הליכת האור! חמישה עמודי אבן עומדים לאורך הרחוב, וכולם ריקים. לידם עומדת עגלה עם חמש לוחיות מבריקות. יש ירח, מטבע קטן ועגול, עלה ירוק, טיפה גדולה וכוכב דק. נמה הזקנה, שומרת השעות, מחזיקה את ידית העגלה. "הן חזרו כל כך מבריקות," היא אומרת. "ואני לא זוכרת איזו הולכת לאן." השמש ארבע כפות יד מעל הגגות.

   מטרה: לגלות מה זו הליכת האור, וכמה זמן יש לכם.

   • לשאול את נמה איך זה עובד בלי הטלה

     זה מצליח: בשקיעה, האור נכנס דרך החלון העגול של אולם השעות. הוא פוגע בלוחית שעל העמוד הראשון, למעלה על החומה, שקוראים לו המעקה. כל לוחית מקפיצה אותו לבאה אחריה, עד מנורת המייסדים שבחצר. סדר נכון אחד. בכל סדר אחר, האור נוחת על הכביסה של מישהו.

     זה לא מצליח: נמה נבוכה מדי כדי להסביר פעמיים. אבל אופה שעומד קרוב מסביר במקומה, עם הידיים: נכנס בחלון, מעמוד לעמוד, ועל המנורה.

   • להסתכל טוב על הלוחיות פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: לכל לוחית יש צורה ומשקל אחרים. אז לכל עמוד יש בטח מושב שנעשה רק בשביל אחת מהן. יש תשובה נכונה אחת, והיא מסתתרת אי שם ברובע הזה.

     זה לא מצליח: הלוחיות מבריקות כל כך שאתם רואים נקודות! אבל נמה ממלמלת: "כל עמוד מתאים ללוחית אחת. רק לאחת." יש תשובה נכונה אחת, אי שם.

   • לספור את השמש בלי הטלה

     זה מצליח: מושיטים יד שטוחה עד הסוף. ארבע כפות יד מהשמש עד הגגות. האור חייב להגיע לחצר לפני שהשמש שוקעת מאחורי שער הים. חצי מהרחוב סופר יחד איתכם.

     זה לא מצליח: השמש בוהקת מדי בשביל להסתכל עליה. ילדה מראה לכם את הטריק: מושיטים יד שטוחה, וסופרים כפות יד עד הגגות. נשארו ארבע.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: נמה שכחה משהו חשוב, מול כולם. איך תוכלו לעזור לה לא להרגיש טיפשה? כל דבר עדין נחשב: בדיחה, הבטחה לעזור, "גם אני שוכח דברים." זכרו מי היה נחמד אליה, בשביל הסוף.

   הפעילו את שעון השמש בקול כאן, ואמרו אותו שוב בכל סצנה: ארבע כפות, שלוש, שתיים, אחת. הוא תוף, לא איום. הגיבורים חייבים לצאת מכאן עם דבר אחד: חמש לוחיות, חמישה עמודים, סדר נכון אחד, ומישהו ברובע הזה עדיין יודע אותו. נמה לא טיפשה, ואסור שתישמע ככה. היא הוליכה את האור מהזיכרון שישים שנה, ועכשיו גילתה, מול כולם, שהזיכרון נעלם. שחקו אותה נבוכה ועסוקה מאוד.

2. סצנה 2: חצר מצפי הכסף החל ממפגש קצר

   החצר של סברה חמה ורועשת. קלאנג, קלאנג, קלאנג! גלגל הליטוש עדיין מסתובב. סברה מנגבת את הידיים בסינר. "חמש לוחיות נכנסו, חמש יצאו, וכל אחת מבריקה יותר מקודם," היא אומרת בגאווה. "שמות? לא היו עליהן שמות. אנחנו מכירים אותן לפי הסימנים." היא מצביעה עם הסנטר על לוח צפחה שעל הקיר. הוא מלא בגיר.

   מטרה: להכיר את הלוחיות עצמן, וכל דבר שהחצר שמה לב אליו.

   • לקרוא את לוח העבודה בלי הטלה

     זה מצליח: תנו לשחקנים את הדף לשחקנים. לכל לוחית יש שורה: הצורה שלה, ואיך היא. שורה אחת אומרת שעל הגב של לוחית נכתבה מילה בגיר, ונמחקה בטעות.

     זה לא מצליח: אם קשה לקרוא את הגיר, סברה מקריאה אותו, מהר מאוד, ומקישה על כל שורה עם סמרטוט ליטוש.

   • לשאול את סברה על הגיר לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: היא זוכרת מצוין. מילה קצרה, על הגב של הסהר, הירח. "אשור," היא אומרת. "זה היה אשור. אני בטוחה באשור." אז הירח הולך על עמוד האשור.

     זה לא מצליח: סברה עסוקה מדי בשביל לעצור. אבל העוזר שלה לוחש: "הייתה מילה על הגב של הסהר. אשור. היא ליטשה אותה בטעות."

   • לשאול על שש האחיות בלי הטלה

     זה מצליח: סברה מושכת בכתפיים. "החצר מעתיקה את זה ללוחות שלה מאז הימים של סבתא שלי. אבל תמיד היו רק חמש לוחיות." זכרו את זה: זה חשוב בגן השעות.

     זה לא מצליח: אף אחד כאן לא יודע מה זה אומר. סברה מושכת בכתפיים וחוזרת ללטש. שמרו את זה בראש לאחר כך.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: איזו לוחית הכי אהובה על הגיבור שלך, ולמה?

   הסצנה הזאת נותנת לגיבורים את השמות של הלוחיות ושני רמזים, אבל אף פעם לא את התשובה. רמז ראשון: הירח הולך על עמוד האשור. רמז שני: "שש אחיות", שעוד לא אומר כלום, ואומר הכול בגן השעות. סברה גאה, מהירה ולא אשמה בכלום: הלוחיות הגיעו אליה בלי תוויות, והיא כבר אמרה את זה היום פעמיים.

3. סצנה 3: מה שהאבן זוכרת החל ממפגש בישיבה אחת

   החלון העגול של אולם השעות נמצא תשעים ואחת מדרגות למעלה. אוף, אוף, אוף! אבל הנוף שווה את זה. כל הרחוב פרוש מתחתיכם באור הזהוב. מכאן למעלה רואים את הראש של חמשת העמודים. על כל אחד יש צווארון של אבן. אותה לוחית ישבה בכל צווארון מאות שנים. אז כל צווארון נשחק לצורה של הלוחית שלו.

   מטרה: לקרוא את העמודים מלמעלה, ולראות לאן האור באמת הולך.

   • לקרוא את הצווארונים בלי הטלה

     זה מצליח: עמוד המעקה הוא בכלל לא צווארון אלא עריסה: רק הלוחית הכי גדולה יכלה אי פעם לשבת בה. הצווארון של העמוד האפור הוא עיגול קטן ושחוק עם פגם בשוליים. לצווארון של עמוד החצר יש חמישה קצוות. עמוד הבאר עשוי מאבן חדשה, ועמוד האשור נחצב מחדש באביב שעבר, אז שניהם לא מספרים לכם כלום.

     זה לא מצליח: אם הילדים מתבלבלים, קראו את הצווארונים שוב, לאט, אחד אחד. להסתכל זה בחינם, ואף אחד כאן למעלה לא ממהר.

   • לספור מה נשאר פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: שלושה צווארונים ומילת גיר אחת שמים ארבע לוחיות במקום. מסדרים אותן, ונשארות בדיוק לוחית אחת ועמוד אחד. תנו לילדים להגיד איזה.

     זה לא מצליח: זה בלגן של צורות ועמודים. ואז פל, העוזר של נמה, עולה מתנשף במדרגות ומסדר את הלוחיות בשורה על הרצפה. נסו שוב בלי הטלה: נשארות לוחית אחת ועמוד אחד.

   • להסתכל לאורך האור אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם נשענים מהחלון, שאין לו מעקה, ועוקבים אחרי הדרך של האור, מעמוד לעמוד. הנה! בין העמוד האפור לעמוד הבאר, הוא נתקל ישר בשובך יונים חדש לגמרי שעל גג.

     זה לא מצליח: וואו! זה רחוק מאוד למטה, ואתם נאחזים בחלון. אבל ענן של יונים מתעופף מגג למטה, בדיוק בדרך של האור. שובך יונים חדש לגמרי עומד בדרך.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: משהו עומד בדרך של האור. מה אתם חושבים שצריך לקרות לו? אין תשובות לא נכונות. אודו במזרקה, או גן השעות במפגש האפי, יכולים לפתור את זה.

   שתי תגליות כאן, והשנייה מסובבת את הסיפור. הצווארונים שמים את הטיפה על המעקה, את המטבע על העמוד האפור ואת הכוכב על עמוד החצר. עם "אשור" של סברה בשביל הירח, אלה ארבע, והעלה הוא הלוחית היחידה שנשארה לעמוד הבאר. תנו לילדים לעשות את הצעד האחרון; אל תגידו אותו במקומם. התפנית: אודו טארן הסתת בנה באביב שובך יונים על הגג שלו, בדיוק בדרך של האור, ואף אחד לא שם לב. אמרו את זה כעובדה, לא כאסון. סוויפ, חתול המקדש, ישן בצווארון של העמוד האפור, אם בא לכם עוד רגע קטן: ראו את הכרטיס שלו. אם מדלגים על הסצנה הזאת, החרוז במזרקה נותן את כל התשובה במקומה.

4. סצנה 4: חרוז הקפיצה בחבל החל ממפגש מלא

   ליד מזרקת הפעמון, ארבעה ילדים קופצים בחבל. החבל עושה פלאק, פלאק, פלאק, והם שרים: "טיפה על המעקה, ירח על האשור! מטבע על האפור והעלה על הבאר! כוכב בחצר שבה מנורת המייסדים! תפסו והעבירו, העבירו וספרו!" הם שרים את זה עוד פעמיים. על גג מעליהם עומד איש גדול, וארבעים יונים מסביב לרגליים שלו. הוא מסתכל עליכם מקשיבים.

   מטרה: לשמוע את התשובה מהיחידים שאף פעם לא הפסיקו לשיר אותה, ולסדר את מה שעומד בדרך של האור.

   • לבקש שישירו שוב בלי הטלה

     זה מצליח: איזל, בת שבע, שמחה מאוד שביקשו ממנה. היא שרה את זה לאט, פעמיים, ומחכה בזמן שאתם כותבים.

     זה לא מצליח: הם מצחקקים ושרים את זה פי שניים יותר מהר. לא נורא: הם ישמחו לשיר את זה כמה פעמים שתרצו.

   • לשאול מה פירוש החרוז בלי הטלה

     זה מצליח: אין להם מושג. זה סתם חרוז הקפיצה. האימהות שלהם קפצו לפיו, וגם הסבתות. אף אחד לא חשב אף פעם שהוא על העמודים.

     זה לא מצליח: הם מושכים בכתפיים. "זה סתם שיר." בקשו שישירו שוב, והקשיבו לשמות של העמודים.

   • לדבר עם אודו על הגג לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אודו טארן הבין את זה בעצמו לפני שבוע, ומאז כמעט לא ישן. "אני אפרק את השובך הערב," הוא אומר. "אבל לאן היונים שלי ילכו? הן לא יגורו בשום מקום אחר."

     זה לא מצליח: אודו מסתכל הצידה, נבוך. ואז יונה נוחתת לכם על הכתף, והוא צוחק בלי לרצות. "אני יודע שהוא עומד בדרך," הוא אומר. "אני אפרק אותו. אבל לאן היונים שלי ילכו?"

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: היונים של אודו צריכות בית. מה הגיבור שלך אומר לו?

   הלב של ההרפתקה: הרובע אף פעם לא שכח את הסדר. הילדים שלו שרים אותו מעל חבל קפיצה כל הזמן הזה, ואף אחד לא חשב לשאול אותם. תנו לשולחן רגע עם זה. החרוז הוא כל התשובה, אז שולחן שמגיע לסצנה הזאת סיים לפתור. אודו הוא לא מכשול שצריך לנצח. הוא כבר החליט לוותר על הבית של היונים שלו בשביל הרובע; השאלה האמיתית היא אם הגיבורים ייתנו לו. זכרו אם הגיבורים שמעו את החרוז ואם דיברו יפה עם אודו: שני הדברים עוזרים בסוף.

5. סצנה 5: בונוס: האחות השישית החל ממפגש אפי

   גן השעות שקט וחמים. עצי תאנה, חצץ מגורף, וגננים שאף פעם לא ממהרים. על הקיר הדרומי תלויה אליפסה ירוקה וגדולה של מתכת עמומה. הגננים קוראים לה מחממת־התאנה. מתחתיה ישן צב גדול כמו הדום. משפשפים את המתכת עם האגודל, ומתחת יש כסף. מסביב לשוליים, באותם סימנים ישנים כמו על הלוחיות האחרות, כתוב שם.

   מטרה: לגלות במה הגננים חיממו את עץ התאנה שלהם, והאם זה יכול לחזור הביתה.

   • לנקות חתיכה ממנה פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: זו האחות השישית! לפני הרבה זמן, בחורף קר, שאלו אותה כדי לשמור על עץ התאנה הזקן מהכפור. אף אחד לא החזיר אותה, כי אף אחד לא התגעגע אליה.

     זה לא מצליח: הירוק לא יורד. אבל הגננים נאנחים ומספרים לכם בכל זאת: זו הלוחית השישית, שנשאלה לפני הרבה זמן בשביל עץ התאנה.

   • לשאול את הגננים בלי הטלה

     זה מצליח: הם יחזירו אותה, בעצב, מיד. הם רוצים שכולם יידעו שהם לא גנבים. היא הושאלה, וכל גנן מאז התכוון להחזיר אותה.

     זה לא מצליח: הם מתבלבלים ומדברים כולם ביחד. חכו רגע, והגנן הכי זקן אומר: "קחו אותה. היא תמיד הייתה רק בהשאלה."

   • להזיז קודם את מאה בלי הטלה

     זה מצליח: צריך שני זוגות ידיים ובלי למהר בכלל. מאה פוקח עין אחת, לאט מאוד, ונאנח. הוא לא מרוצה. אבל הוא זז.

     זה לא מצליח: אם מישהו ממהר, מאה נכנס לשריון ולא זז. האטו ונסו שוב. הוא הולך רק בקצב שלו.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: מאה ישן כאן שמונים שנה. איך הגיבור שלך יעיר אותו בעדינות?

   שחקו את הסצנה הזאת רק במפגש האפי. הלוחית השישית היא הפתרון החכם לשובך: כשתולים אותה בפינה של הגן, היא מכופפת את האור מסביב לגג של אודו, והיונים שומרות על הבית שלהן. היא גם מאירה את גן השעות בפעם הראשונה מזה שמונים שנה. שולחן שמדלג על זה לא נענש: אודו מפרק את השובך, והאור הולך בכל זאת. וכן, לעץ התאנה יהיה בסדר. תמיד מישהו שואל.

6. סצנה 6: הליכת האור החל ממשימה זריזה

   כף יד אחת של שמש. כל הרובע צפוף לאורך הרחוב ולמעלה על הגגות. אף אחד לא אומר מילה. הלוחיות על העמודים שלהן. מנורת המייסדים מחכה בחצר, עוד לא דולקת. נמה עומדת למטה ליד מדרגות האולם, ומחזיקה את מטה השעות הארוך. לידה, העוזר הצעיר שלה, פל, קופץ על קצות האצבעות. נמה מסתכלת עליכם. מישהו צריך להתחיל, והיא לא בטוחה שזו צריכה להיות היא.

   מטרה: להוליך את האור, ולהחליט מי יוליך אותו.

   • לקרוא את הלוחיות בשביל נמה בלי הטלה

     זה מצליח: טיפה! ירח! מטבע! עלה! כוכב! הקולות שלכם מצלצלים אחד אחרי השני, ונמה מוליכה את האור בדיוק כמו שישים שנה. הקריאו את "אם קראתם את הלוחיות".

     זה לא מצליח: אם הגיבורים מתבלבלים בסדר, מישהו קורא בשם הלא נכון, והאור מתנדנד אל חבל כביסה. הגרביים זוהרות בזהב! כולם צוחקים, מסובבים את הלוחית, והאור קופץ הלאה. הקריאו את "אם קראתם את הלוחיות".

   • לבקש מהילדים לשיר אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: החרוז מתחיל ליד המזרקה ורץ במורד הרחוב לפני האור. עד העמוד השלישי, מאות אנשים שרים. הקריאו את "אם הילדים שרו".

     זה לא מצליח: הקול שלכם יוצא כמו ציוץ. אבל איזל תופסת לכם את היד ושרה את זה בקול רם בשבילכם, וכל הרחוב מצטרף. הקריאו את "אם הילדים שרו".

   • לתת לפל את המטה לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: נמה מסתכלת על המטה הרבה זמן. ואז היא שמה אותו בידיים של פל, ומחייכת. הקריאו את "אם פל הוליך את האור".

     זה לא מצליח: נמה מחזיקה חזק. "עוד לא," היא לוחשת. לגיבורים יש עוד ניסיון אחד: מילה טובה, יד להחזיק. ניסיון של לב־טוב בפעם השנייה לא דורש הטלה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: מי צריך להוליך את האור הערב: נמה, פל, או כולם ביחד? למה? אין תשובה לא נכונה. מה שלא יבחרו, המנורה נדלקת.

   שאלו את מי שהכי שקט: נמה שואלת את הגיבור שלך: "אתה שוכח לפעמים דברים?" מה הגיבור שלך עונה?

   שלושה סופים אמיתיים, ואף אחד מהם לא לא נכון: בכל אחד מהם המנורה נדלקת. הבחירה היא של מי הערב הזה. לקרוא את הלוחיות לא דורש הטלה; אם הגיבורים טועים בסדר, האור רק מתנדנד לפני שהוא קופץ הלאה. לבקש מהילדים לא דורש הטלה אם הגיבורים שמעו את החרוז במזרקה. לתת לפל את המטה: מטילים עם 2+ אם הגיבורים עזרו לנמה להרגיש טוב יותר בהתחלה או דיברו יפה עם אודו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: אם הגיבורים עוד לא יודעים את הסדר, ילדי החבל מתחילים לשיר את החרוז בזמן שכולם מחכים, אז הקריאו אותו לשולחן. כשהאור מגיע לעמוד האפור, הוא נתקל בשובך של אודו; אודו כבר עומד על הגג שלו ומרים אותו מהדרך ברגע שמישהו מבקש. אם הגיבורים מגיעים אחרי השקיעה, האור נכנס נמוך ואדום, וילדים רצים נושאים את שתי הלוחיות האחרונות: אף פעם אל תיקחו מהם את הטקס. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם קראתם את הלוחיות. הקולות שלכם מצלצלים לאורך הרחוב, לוחית אחרי לוחית. האור קופץ מעמוד לעמוד כמו כדור של זהב. הוא נוחת על מנורת המייסדים, ווש, המנורה דולקת! נמה לוחצת לכם את היד. אף אחד אחר לא יידע אף פעם שמשהו היה לא בסדר. עכשיו זה הסוד שלכם.

   אם הילדים שרו. חרוז הקפיצה רץ במורד הרחוב לפני האור. מבוגרים שקפצו לפיו לפני הרבה שנים מצטרפים. האור קופץ מעמוד לעמוד, בדיוק בקצב. ווש! המנורה דולקת. נמה צוחקת וצוחקת. "כל הרובע ידע את זה," היא אומרת. "כל הזמן."

   אם פל הוליך את האור. הידיים של פל רועדות על המטה. ואז האור נכנס דרך החלון העגול. הוא מוליך אותו עמוד אחרי עמוד, בדיוק כמו שנמה לימדה אותו. המנורה דולקת. בפעם הראשונה מזה שישים שנה, נמה מסתכלת מתוך הקהל. "אה," היא לוחשת. "אז ככה זה נראה."

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה דרך רובע המקדשים. לחם חג חם עובר מיד ליד בין הערביים. נמה כותבת את החרוז על כרטיס ותולה אותו ליד החלון העגול. עכשיו אף אחד לא יצטרך לזכור אותו לבד אף פעם. ואז היא נותנת לכל אחד מכם אסימון שעות קטן מנחושת. "הוא פותח את דלת הצד של האולם," היא אומרת. "מתי שתרצו. בואו לראות איתי את השקיעה."

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

לוח העבודה של מצפי הכסף

גיר על צפחה ליד גלגל הליטוש. "חמש לוחיות נכנסו, כולן לוטשו. טיפה: הכי גדולה. גב של ברונזה, עשויה לשבת בעריסה. ירח: סהר, קלה כמו מכסה. מילה כתובה בגיר על הגב שלה, נמחקה בטעות. מטבע: קטנה, עגולה, פגם בשוליים. עלה: אליפסה, ירוקה מסביב לכל השוליים. השארתי אותה ירוקה. זה מתאים לה. כוכב: חמישה קצוות, הכי ותיקה, דקה כמו ביסקוויט. לטפל בה כמו בביצה." למטה, בגיר ישן ודהוי יותר: "שש אחיות, והשישית מושאלת."

כרטיסי מפלצות

פרסים

• הליכת האור, שנעשתה, ומנורת המייסדים נדלקת באותה דקה בדיוק כמו בכל שנה כבר ארבע מאות שנה.
• החרוז, כתוב סוף סוף על כרטיס ליד החלון העגול, כדי שאף אחד לא יצטרך לזכור אותו לבד.
• אם האחות השישית חזרה למקומה: גן השעות מואר בפעם הראשונה מזה שמונים שנה, היונים של אודו עדיין על הגג שלהן, ותמיד מחכים לכם בגן בכל ערב.
• אסימון שעות קטן מנחושת לכל אחד. הוא פותח את דלת הצד של אולם השעות, בכל שעה ובכל יום.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לראות ביחד שקיעה, ולספור כמה כפות יד השמש מעל הגגות.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• השמש היא תוף, לא מלכודת. אמרו איפה היא בתחילת כל סצנה: ארבע כפות יד מעל הגגות, שלוש, שתיים, אחת. אבל אף פעם אל תתנו לשעון לקחת מהם את הטקס. להגיע מאוחר אומר רק שהאור נכנס נמוך ואדום יותר.
• יש בכוונה שתי דרכים שלמות לסדר הלוחיות: הצווארונים השחוקים למעלה באולם, והחרוז של הילדים במזרקה. לוח הגיר נותן חלק מדרך שלישית. אם השולחן מוצא דרך אחת, זה מספיק. אף פעם אל תכריחו אותם למצוא את השנייה.
• אף אחד כאן לא אשם ואף אחד לא מסתיר כלום. נמה שכחה. זה כל מה שקרה. אם ילד לא נחמד אליה בגלל זה, תנו למבוגר אחר ברחוב לשנות בעדינות את הנושא במקום לנזוף.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא העמודים הריקים והליכת האור עצמה, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של הסצנה האחרונה.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
• כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.