חלק מעמק אלדרמור: אל מפת העולם
אוצרו של הדרקון הישן
וולזי, האיל הכי טוב של הרועה האטי, שוטט לתוך מערה בהר פרוסטפיק. כל העמק אומר שגרה שם דרקונית. האטי מבקשת מהגיבורים להחזיר את וולזי הביתה בשלום, עם דרקונית או בלי.
גילאי 6–12 · עדין. הדרקון בודד ולא אכזרי; הרגעים המתוחים הם מערה חשוכה ותהום לחצות, ואפשר לסיים את כל ההרפתקה בלי קרב אחד.
כמה זמן יש לכם?
מי משחק?
בחרו גיבור לכל ילד. נקודות הלב שלהם יבואו איתכם למשחק.
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
עטלף ענק
- נקודות לב
- 4
- מגן
- 12
- התקפה
- נשיכה מנפנפת +2 (1d4 נקודות לב)
צולל ומרפרף. שונא רעש חזק. אחרי פגיעה אחת עף לתוך החושך בציוץ.
אמברווינג, הדרקונית הצעירה
- נקודות לב
- 16
- מגן
- 13
- התקפה
- הצלפת זנב +3 (1d6 נקודות לב)
פעם אחת בכל קרב היא מתעטשת ענן קטן של ניצוצות חמים: כל גיבור קרוב מאבד נקודת לב אחת. מוותרת כשנשארות לה 8 נקודות לב: היא אף פעם לא הייתה בקרב, והיא לא אוהבת את זה.
פרסים
- וולזי האיל, בבית ושלם בשדה של האטי.
- אם התיידדתם או עשיתם החלפה: מטבע דרקון לכל גיבור, מאמברווינג. פעם אחת בהרפתקה הבאה, מטילים שוב.
- אם הבאתם את מי המעיין: הכנף של אמברווינג החלימה. בהרפתקה הבאה היא צוללת מהשמיים לעזור, פעם אחת.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: שוקו חם הלילה, עם פנס או מנורה דולקים בחלון.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- ברגע שאמברווינג מתעוררת, שחקו אותה ביישנית יותר מאשר מפחידה. בהתחלה היא רועמת, ואז הקול שלה נהיה קטן ומצייץ, כי היא צעירה מאוד ובודדה מאוד. השינוי הזה הוא כל העניין בהרפתקה הזו.
- העטלפים והתהום בונים את הדרך אל המערה הגדולה. שמרו על שניהם קצרים: הם לא האירוע המרכזי.
- קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסצנה הראשונה והשיא, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של השיא.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
- כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.
- אם אתם משחקים את "לא לבד", הקריאו את התיבה שלה לאט. כל ההרפתקה מסתובבת על הרגע הזה.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״אוצרו של הדרקון הישן״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
הבקשה של הרועה
להקריא בקול
ווווו. הרוח שורקת במורד הר פרוסטפיק. רועה עם כובע צמר גדול רצה במעלה השביל לקראתכם. "אני האטי," היא מתנשפת. "האיל שלי, וולזי, שוטט לתוך המערה ההיא אתמול בלילה." היא מצביעה גבוה במעלה ההר. פתח של מערה חשוכה זוהר שם קצת בזהב. "כולם אומרים שגרה שם דרקונית," לוחשת האטי. "לא אכפת לי מזהב של דרקונים. אני רק רוצה את וולזי שלי בבית."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
עקבות קטנות של פרסות עולות בשביל, ואחריהן פתיתי צמר לבן שנתפסו בקוצים. וולזי הלך מכאן, והוא בכלל לא מיהר.
כמעט!
השלג כיסה את העקבות. אבל האטי מנערת דלי של שיבולת שועל, ורחוק למעלה עונה מתוך המערה "מֶה!" קטן. לשם!
-
בלי הטלה
האטי מספרת לכם שלושה דברים. וולזי אוהב מקומות חמים. המערה זוהרת בזהב כל החורף. ואף אחד אף פעם לא ראה את הדרקונית עושה משהו רע. "היא פשוט גדולה מאוד," היא אומרת.
כמעט!
אם אף אחד לא מצליח לחשוב על שאלה, האטי מספרת את שלושת הדברים בכל זאת, ונותנת לכל גיבור עוגיית שיבולת שועל: "בשביל הטיפוס."
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לברר מה יש במערה, ואז לעלות בהר.
הבהירו שזו משימת הצלה, לא ציד אוצרות: האטי רוצה את וולזי, לא זהב, וזה חשוב לתפנית. היא מודאגת אבל אמיצה. אם ילד שואל משהו שהיא לא יכולה לדעת, היא אומרת: "אוי, אין לי מושג, חמודים. תצטרכו לראות בעצמכם!" ואז עולים בהר.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: האטי נותנת לכל גיבור לקחת דבר אחד מתיק הרועים שלה. מה הגיבור שלך לוקח? שמיכה, פעמון, חבל, שקית שיבולת שועל: מה שהם בוחרים יכול לעזור אחר כך, עם העטלפים, עם התהום או עם דרקונית קרה ובודדה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 2
מדפי העטלפים
להקריא בקול
טיף. טיף. בתוך המערה קריר וחשוך. מדף צר מתפתל למעלה לאורך הקיר. מהתקרה תלויים עטלפים. מאות עטלפים! הם ישנים עמוק, עטופים בכנפיים שלהם כמו מטריות קטנות. עטלף אחד פוקח עין. ואז עוד אחד. אי־שם למעלה זוהר האור הזהוב והחם. ואי־שם למעלה קול קטן אומר: "מֶה."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
צעד, צעד, צעד. אף עטלף לא זז. אחד אפילו נוחר, נחירה קטנה ומצייצת.
כמעט!
המגף של מישהו עושה קראנץ׳ על אבן קטנה. ווש! ענן של עטלפים מנפנף מסביבכם, ואז עף משם במורד המנהרה. אף אחד לא נפגע, אבל השיער של כולם פרוע.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
בום! קלנג! העטלפים מתפרצים מהתקרה וזורמים החוצה מהמערה כמו עשן. המדף פנוי.
כמעט!
הצעקה שלכם יוצאת כמו ציוץ. העטלפים מצייצים בחזרה, כאילו הם צוחקים, ושניים מהם צוללים למטה. השתמשו בכרטיסי העטלף הענק: כל אחד עף משם אחרי פגיעה אחת.
-
בלי הטלה
השתמשו בכרטיסי העטלף הענק, עטלף אחד לכל שני גיבורים. כל אחד עף לתוך החושך אחרי פגיעה אחת.
כמעט!
אם הקרב הולך רע, לעטלפים בכל זאת נמאס והם עפים משם אחרי סיבוב אחד. הם רק רצו לחזור לישון.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לעבור את העטלפים ולהמשיך פנימה לתוך המערה.
שמרו על הסצנה הזו קצרה: היא בונה את הדרך אל המערה הגדולה, היא לא האירוע המרכזי. העטלפים ישנוניים, לא רעים. אם השולחן תקוע, הזכירו שרעש חזק הוא הדרך הכי קלה לעבור. איך שזה לא ייגמר, כולם עוברים.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: המדף רחב רק בשביל גיבור אחד בכל פעם. מי הולך ראשון, ומי אחרון?
- שאלו את מי שהכי שקט: עטלף קטן אחד ער ומסתכל ישר עליכם. מה הגיבור שלך עושה? מה שהם עושים הוא הדבר הנכון בשביל העטלף הזה. אם הם נחמדים אליו, הוא עף לפניהם ומצייץ בקצה התהום, כדי שאף אחד לא יתקרב יותר מדי בחושך.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 3
התהום
להקריא בקול
השביל נעצר בקצה של תהום. תהום היא סדק באדמה, כל כך עמוק שאי אפשר לראות את התחתית. זורקים אבן קטנה, ואף פעם לא שומעים אותה נוחתת. אבן ארוכה ושטוחה מונחת מעליה כמו גשר. היא חלקלקה מקרח. מהצד השני מגיעה נשיפה של אוויר חם, כמו ענק ישן שנושף. "מֶה," אומר שם קול קטן וישנוני.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
ידיים לצדדים, צעד קטן אחרי צעד קטן. אתם מגיעים לצד השני, ואז עוזרים לאחרים לעבור.
כמעט!
הרגל מחליקה! חבר תופס אתכם בחגורה ומושך אתכם בחזרה. כולם בסדר, אבל הברכיים רועדות. אתם עוברים יד ביד, לאט־לאט, ומצליחים.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
מאחורי סלע גדול יש מנהרה נמוכה שיורדת אל מתחת לתהום. לא צריך שום גשר.
כמעט!
אתם מחפשים המון זמן ומוצאים רק מבוי סתום. ואז משב רוח חם שמריח כמו טוסט מוביל אתכם אל מנהרה נמוכה מאחורי סלע גדול.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להעביר את כולם לצד השני של התהום.
אף אחד אף פעם לא נופל בסיפור הזה. הטלה שנכשלה היא נדנוד ויד של חבר, אף פעם לא נפילה. אם גיבור לקח חבל מהתיק של האטי, אפשר לקשור את כולם יחד ולחצות בלי הטלה בכלל.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: באמצע הדרך כולם עוצרים לנשימה אחת גדולה. על מה הגיבור שלך חושב עכשיו?
איפה הם על המפה
-
-
שביל צדדי
מנהרת הגחליליות
להקריא בקול
המנהרה הנמוכה יורדת אל מתחת לתהום. גחליליות קטנטנות מנצנצות על הקירות כמו כוכבים כחולים. באוויר יש ריח של טוסט חם. באמצע הדרך אתם מוצאים משהו מצחיק. מישהו ערם אבנים בצורה של דרקון קטן. יש לו שתי עיני חלוקים וחיוך גדול מצדף. לידו מונחת ערימה של קשקשים ירוקים ונוצצים. למעלה, בהמשך, המנהרה מטפסת אל זוהר זהוב.
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
אתם מלטפים את ראש האבן שלו ואומרים שלום. מרחוק, למעלה במנהרה, קול גדול וישנוני ממלמל: "לילה טוב, חלוקי." מישהו שם למעלה מדבר עם חבר האבן הזה כל לילה.
כמעט!
אם אף אחד לא רוצה, ה"מֶה" הרחוק של וולזי מהדהד במורד המנהרה. נדמה שחיוך הצדף כמעט רועד. מישהו בנה את חבר האבן הזה כדי לא להיות לבד.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
הקשקשים קטנים, אז מי שאיבד אותם צעיר. על אחד מהם יש שריטה ארוכה, כמו של כנף פצועה. אתם מכניסים אותו לכיס.
כמעט!
קשקש מדגדג לכם באף. אפצ׳י! גם הוא מריח כמו טוסט. מי שאיבד את הקשקשים האלה חם, וקרוב מאוד.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מובילים את כולם במעלה השיפוע, בשקט־בשקט, עד לקצה של הזוהר הזהוב.
כמעט!
המגפיים שלכם חורקים על קשקש. חריק, חריק, חריק! כולם מצחקקים מאחורי הידיים. אתם ממשיכים לאט יותר, ומגיעים.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מי בנה את דרקון האבן, ואז ללכת במנהרה למעלה אל הזוהר.
שחקו את הסצנה הזו רק כשהגיבורים בחרו "למצוא דרך אחרת" בתהום. אחריה הסיפור ממשיך אל "לא לבד", או ישר אל "אמברווינג מתעוררת" באורכים הקצרים. חלוקי הוא חבר מדומיין שאמברווינג בנתה כי היא בודדה: הוא רומז על התפנית בלי לגלות אותה. אף אחד לא נפגע כאן, ושום דבר בהמשך לא דורש את הסצנה הזו.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: דרקון האבן נראה קצת בודד. מה הגיבור שלך יכול להשאיר לידו? מה שהם משאירים הוא דבר טוב לספר עליו לאמברווינג אחר כך. היא תאהב את זה.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 4
לא לבד
להקריא בקול
נצנוץ. נצנוץ. המנהרה נפתחת למערה ענקית מלאה זהב. מטבעות, גביעים וכתרים ערומים בערימות כמו שלג. על הערימה מכורבלת דרקונית צעירה וירוקה, ישנה עמוק. כנף אחת מקופלת בצורה מוזרה, כאילו היא כואבת. וצמוד לבטן החמה שלה, נעים ומכורבל, שוכב וולזי האיל. גם הוא ישן. ואז עין זהובה וגדולה אחת נפקחת, רק סדק קטן. היא נסגרת שוב. פיו.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
מקרוב אתם רואים הכול. על הכנף של הדרקונית יש שריטה ישנה. הזנב שלה עטוף סביב וולזי כמו שמיכה. ועל הקיר מאחוריה חרוט ציור. תנו לגיבורים את הציור מקיר המערה.
כמעט!
מטבע מצלצל מתחת למגף. הדרקונית ממלמלת מתוך שינה: "ממ... אל תלכו... תישארו..." ומתהפכת. היא עדיין ישנה. ועכשיו אפשר לראות ציור חרוט על הקיר מאחוריה. תנו לגיבורים את הציור מקיר המערה.
-
בלי הטלה
על הקיר חרוט ציור ישן: שתי דרקוניות, כנף כואבת, ובריכה מעלה אדים בסוף קו מתפתל. תנו לגיבורים את הציור מקיר המערה.
כמעט!
אם אף אחד לא מסתכל, וולזי מתעורר, מקפץ אל הקיר ומתחיל ללקק את הציור. זה תופס את תשומת הלב של כולם. תנו לגיבורים את הציור מקיר המערה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מה באמת קורה כאן, לפני שהדרקונית מתעוררת.
זה הלב של הסיפור: הדרקונית לא שומרת על הזהב שלה, היא מחממת איל קר כי היא בודדה. בגלל הכנף הכואבת היא לא יכולה לעוף החוצה מהמערה. תנו את הציור מקיר המערה כאן, איך שהסצנה לא תיגמר. הקריאו את התיבה לאט, ותנו לילדים רגע להגיב לפני שמישהו מעיר אותה.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: מה הגיבור שלך מרגיש עכשיו כלפי הדרקונית?
- שאלו את כל השולחן: הכנף שלה נראית כואבת. יש דרך שתוכלו לעזור לה? אם הם רוצים למצוא את הבריכה החמה שבציור ואתם משחקים מפגש אפי, סצנת הבונוס היא הבאה. אחרת, הדרקונית מתעוררת.
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
ציור על קיר המערה
חרוט בסלע לפני הרבה זמן. שלושה ציורים קטנים: דרקונית גדולה ודרקונית קטנה, כנף אל כנף, עם לב ביניהן. שוב הדרקונית הקטנה, עם כנף כואבת. בריכה עגולה שאדים מסתלסלים ממנה, בסוף קו מתפתל. מתחת לציורים, באותיות גדולות וזהירות: מים חמים לכנף כואבת.
להדפסת הדף הזה -
-
סצנה 6
אמברווינג מתעוררת
להקריא בקול
ערימת הזהב זזה. קלינק, קלינק. דרקונית צעירה וירוקה מרימה את הראש, ועין זהובה וגדולה אחת נפקחת. צמוד לצד שלה מכורבל וולזי, חם ונעים. "מי מעז להעיר את אמברווינג?" היא רועמת, וענן קטן של עשן קופץ החוצה. ואז היא רואה שאתם מסתכלים על וולזי, לא על הזהב שלה. הקול שלה נהיה קטן. "אה. הוא שלכם? היה לו קר. והיה לי..." היא מרחרחת. "היה לי קצת בודד."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
הזנב של אמברווינג מתחיל לתופף על הזהב. קלינק, קלינק, קלינק. "אתם רוצים... לדבר? איתי?" הקריאו את "אם התיידדתם".
כמעט!
אמברווינג מסתירה את הפנים מאחורי הכנף הבריאה. "כולם רק רוצים את הזהב שלי." לגיבורים יש עוד ניסיון אחד עם רעיון אחר: סיפור, שיר, הבטחה לבוא לבקר. הניסיון השני לא דורש הטלה אם הוא נעשה בלב־טוב.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
העיניים של אמברווינג נפתחות לרווחה. "סיפור? סיפור חדש?" היא מקשיבה לכל מילה, ודוחפת את וולזי בעדינות אליכם. הקריאו את "אם עשיתם החלפה".
כמעט!
אמברווינג מפהקת. "את זה אני כבר מכירה." עכשיו הגיבורים יכולים לנסות להתיידד, או לעמוד מולה.
-
בלי הטלה
השתמשו בכרטיס של אמברווינג. היא אף פעם לא הייתה בקרב. כשנשארות לה 8 נקודות לב, היא מוותרת. הקריאו את "אם עמדתם מולה".
כמעט!
אם הקרב הולך רע לגיבורים, אמברווינג עוצרת בכל זאת ומסתירה את הראש: "אני לא רוצה לריב. רק רציתי שמישהו יישאר." עברו ל"להתיידד", והוא לא דורש הטלה.
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם התיידדתם.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
האוזניים של אמברווינג מזדקפות. היא דוחפת את וולזי אליכם עם האף. "קחו אותו הביתה. הוא מתגעגע לשדה שלו." ואז, בשקט־בשקט: "תחזרו? מתישהו?" כשאתם אומרים כן, היא שואגת שאגה כל כך שמחה שמטבעות זהב מתגלגלים במורד הערימה. היא נותנת לכל אחד מכם מטבע נוצץ אחד. "כדי שתזכרו אותי."
אם עשיתם החלפה.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
אמברווינג מקשיבה לסיפור שלכם עם הסנטר על הכפות. בסוף היא נאנחת אנחה ארוכה ומאושרת. "זה היה הסיפור הכי טוב בעולם." וולזי כבר עומד ליד היציאה. "החלפה הוגנת," היא אומרת. "אבל תחזרו לספר לי עוד אחד." הזנב שלה מתופף. היא נותנת לכל אחד מכם מטבע נוצץ אחד.
אם עמדתם מולה.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
אמברווינג מתכרבלת לכדור על הזהב שלה. "טוב. קחו אותו," היא מרחרחת. "כולם תמיד הולכים." וולזי מקפץ בחזרה אליה ומלקק לה את האף. לרגע אף אחד לא אומר כלום. ואז אמברווינג מסתכלת עליכם. "הכנף שלי כואבת," היא אומרת. "בגלל זה אני לא יכולה לעוף החוצה. בגלל זה אף אחד אף פעם לא נשאר."
החזרה הביתה
כל סוף: הביתה אל האטי.
אתם יורדים מההר, כשוולזי מקפץ לפניכם. האטי מחבקת את האיל שלה כל כך חזק שהוא מצייץ. "מֶה!" למעלה בהר, המערה זוהרת בזהב. היא כבר לא נראית בודדה. מעכשיו, האטי מדליקה פנס בחלון שלה בכל לילה. הוא אומר לדרקונית שמישהו חושב עליה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להחזיר את וולזי הביתה בשלום. אמברווינג לא חייבת להיות אויבת.
התיידדות: בלי הטלה בכלל אם הגיבורים מביאים את מי המעיין החמים בשביל הכנף שלה. אחרת מטילים עם 2+ אם הם ראו את הציור מקיר המערה, עברו את העטלפים בלי קרב, או מביאים לה מתנה מהתיק של האטי (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: וולזי מכורבל לידה בתיבת הקריאה, ואם הגיבורים עוד לא ראו את הציור מקיר המערה, היא מראה להם אותו בפעם הראשונה שמישהו שואל למה. אמברווינג אף פעם לא רודפת אחרי אף אחד. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: אמברווינג מרחרחת רחרוח גדול ועצוב. למה לדעתכם היא שמרה את וולזי אצלה? אם הגיבורים עוד לא ראו את הציור מקיר המערה, אמברווינג טופחת בזנב על הקיר מאחוריה, או שוולזי מקפץ אליו ומלקק אותו. תנו להם את הציור עכשיו.
- שאלו את מי שהכי שקט: מה הגיבור שלך אומר לאמברווינג קודם כול?
איפה הם על המפה
-
