דף מנחה להדפסה — הנחיתה השקטה

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

בפנקס הרישום של מנהלת הנמל יש שלושה לילות ריקים, והיא עצמה השאירה אותם ריקים, כי אף אחד על המזח שלה לא הסכים לתת לה מספר. גלו מה יורד לחוף בין הפעמון הרביעי לחמישי.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: הדפים הריקים החל ממשימה זריזה

   מנהלת הנמל וול אחראית על כל הנמל. היא פותחת את פנקס הספירה הגדול שלה ומסובבת אותו כדי להראות לכם. כל סירה וכל ארגז נרשמים כאן. אבל שלושה דפים ריקים. "שלושה לילות," היא אומרת. "סירה בלי פנס נכנסת אחרי החשכה. הצוות שלי פורק אותה. ואף אחד מהם לא מוכן לספר לי מה יש בה." רחוק־רחוק מצלצל פעמון. דינג. "בבקשה תגלו," היא אומרת. "בעדינות."

   מטרה: לגלות מה יורד לחוף בלילות, ולמה אף אחד לא מוכן לספר.

   • להסתכל היטב בפנקס פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: הלילות שלפני ואחרי מלאים במספרים מסודרים. שלושת הלילות שבאמצע ריקים. ותראו: דף אחד נתלש, בעדינות, מבפנים.

     זה לא מצליח: זה נראה כמו הרבה מספרים. ואז פיסת נייר קטנה מתעופפת מתוך הכריכה. דף נתלש! מישהו שעובד כאן עשה את זה.

   • לשאול מי עובד בלילה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: היא נאנחת. "הצוות של מארדה קל. אותו צוות כמו בכל לילה כבר עשרים שנה. הם אנשים טובים. זה מה שמדאיג אותי."

     זה לא מצליח: וול לא מוכנה להגיד שמות: היא לא רוצה שמישהו ייכנס לצרות. אבל היא אומרת: "לכו לשאול במדרגות הדגים. שם כולם מרכלים."

   • לרדת למדרגות הדגים בלי הטלה

     זה מצליח: במזחים מרכלים על הכול. אבל הלילה, כולם משתתקים כשאתם שואלים על הסירה. גם שקט הוא רמז.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מוכן לדבר, כלב גדול ופרוותי חולף על פניכם עם חבל בפה. ילדה קטנה רצה אחריו, ואז מסתכלת אחורה אליכם, מודאגת. לכו אחריה.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: וול אומרת "בעדינות". למה לדעתכם היא רוצה שתהיו עדינים? כי היא אוהבת את הצוות שלה. היא דואגת להם, לא כועסת עליהם.

   וול היא לא הרעה ואסור שתישמע ככה. היא דואגת לצוות שלה, לא חושדת בו, והיא מבקשת מהגיבורים כי ילד יכול לשאול שאלות שמנהלת נמל לא יכולה. ודאו שהגיבורים יוצאים מהסצנה הזו ויודעים דבר אחד: דף נתלש מהפנקס, בעדינות, מבפנים.

2. סצנה 2: שלושה סיפורים במדרגות הדגים החל ממפגש קצר

   מדרגות הדגים רועשות, עמוסות ומלאות רכילות. איכס, איזה ריח של דגים! שלושה אנשים מספרים לכם שלושה סיפורים שונים. בוסק מוכר הדגים צועק: "מבריחים! בלי פנס זה לא טוב!" הלבו שומר הלילה מסתכל על המגפיים שלו. "הלכתי לאורך כל המזח," הוא ממלמל. "לא ראיתי כלום." וילדה בשם טנזי, שלא מגיעה לכם אפילו למרפק, אומרת רק את זה: "זו לא מפלצת. בבקשה תפסיקו לשאול."

   מטרה: לגלות איזה חלק מכל סיפור נכון.

   • לשאול את בוסק בעדינות לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: בוסק מגרד בראש. "טוב. אני בעצמי אף פעם לא ראיתי. אחותי סיפרה לי. מישהו סיפר לה." זו רק שמועה.

     זה לא מצליח: בוסק רק צועק "מבריחים!" עוד יותר חזק. אבל אחותו, מאחוריו, מגלגלת עיניים: "הוא אף פעם בחיים לא היה כאן בלילה."

   • לשאול את הלבו איפה הלך פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: הלבו מסמיק. "בצד של היבשה. מישהו ביקש ממני, כטובה, לפני עשרה לילות." אז את צד הים השאירו ריק בכוונה.

     זה לא מצליח: הלבו ממלמל והולך. אבל המגפיים שלו מאובקים, בלי טיפת מלח עליהם. הוא אף פעם לא התקרב לצד של הים.

   • ללכת אחרי טנזי בלי הטלה

     זה מצליח: טנזי מתרוצצת בין הארגזים ועולה בסולם לעליית הרשתות. היא כל הזמן מסתכלת אחורה, אבל לא בורחת.

     זה לא מצליח: טנזי נעלמת מהעיניים. אבל היא הפילה גליל חבל, והוא מוביל במעלה סולם אל עליית הרשתות.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: בסיפור של מי הגיבור שלך מאמין, ולמה? כל אחד מהם קצת נכון. לבוסק יש את השמועה, להלבו יש את הזמן והמקום, וטנזי יודעת שזו לא מפלצת.

   הלב של התעלומה: שלושה אנשים ישרים, שלוש חתיכות אמת, שלושה ניחושים לא נכונים. בוסק נותן את השמועה, והיא רק שמועה. הלבו נותן את הזמן והמקום: מישהו ביקש ממנו להשאיר את צד הים של המזח בלי שמירה. טנזי נותנת את הדבר היחיד שהשמועה טעתה בו. כל שניים מהשלושה מובילים לעליית הרשתות; שלושתם יחד הופכים את זה לברור. אל תסכמו את זה בשביל הילדים. אף אחד כאן לא כועס אם מאשימים אותו; במזחים פשוט נהיה שקט יותר.

3. סצנה 3: עליית הרשתות החל ממפגש בישיבה אחת

   בראש הסולם נמצאת עליית הרשתות. אבל היא לא מלאה ברשתות. היא מלאה בשקי קמח, תלויים פתוחים על חבלים כדי להתייבש. כל אחד מהם נוקשה ומחוספס ממלח. על קורה מסומר דף. זה הדף שנתלש מהפנקס של וול! טנזי עומדת בראש הסולם, הידיים שלה פרושות לרווחה. "אתם יכולים להסתכל," היא לוחשת. "רק בבקשה אל תספרו."

   מטרה: לגלות לאן הולך המטען של הלילה, ולהחליט מה להבטיח לטנזי.

   • לקרוא את הדף הקרוע פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: זו רשימה של שקים, לילה אחרי לילה. יבש. יבש. מלוח, לא טוב. ולמטה: אנחנו לא גנבים. תנו לגיבורים את דף הרישום הקרוע.

     זה לא מצליח: הכתב קטן ומרוח. אבל השורה האחרונה כתובה באותיות גדולות: אנחנו לא גנבים. תנו לגיבורים את דף הרישום הקרוע בכל זאת.

   • לגעת בשק פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: מלוח, עד הסוף. הקמח הזה היה בים!

     זה לא מצליח: הוא פשוט מרגיש נוקשה. ואז אתם מלקקים את האצבע בטעות. איכס! מלח! הקמח הזה היה בים.

   • להבטיח לטנזי הבטחה לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: "מבטיחים שלא תספרו לוועד הנמל?" טנזי מושיטה את הזרת. מה שהגיבורים מבטיחים, זכרו את זה. "זה הקמח שלנו," היא לוחשת. "הוא נפל לים. אנחנו מצילים אותו."

     זה לא מצליח: טנזי מנידה בראש. "אתם תספרו." היא לא מוכנה להגיד עוד, אבל גם לא מפריעה לכם להסתכל.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את מי שהכי שקט: טנזי שואלת את הגיבור שלך: "אתה יודע לשמור סוד?" מה הגיבור שלך עונה? החזיקו אותם במה שהם מבטיחים. זה חשוב בסוף.

   נקודת האמון של כל הסיפור, אז האטו. מה שהגיבורים מבטיחים לטנזי, זכרו את זה. גיבורים ששומרים על ההבטחה מתקבלים בברכה על הסירה, ולספר לוול ביחד מקבל 2+. גיבורים שמפרים אותה עדיין מסיימים את הסיפור, אבל מארדה פוגשת אותם מודאגת, לא מקבלת אותם בשמחה. להפר הבטחה זו בחירה אמיתית, לא מלכודת: אל תזהירו אותם, ואל תענישו אותם מעבר לזה.

4. סצנה 4: הפעמון הרביעי החל ממפגש מלא

   דינג, דינג, דינג, דינג. הפעמון הרביעי מצלצל, והנמל עוצר את הנשימה. סירה גולשת פנימה מהמים החשוכים. אין לה פנס ואין לה שם. היא מחליקה אל המזח בלי טיפת חבטה. שישה אנשים מתחילים להעביר שקים לחוף, ואף אחד לא אומר מילה. כלב גדול ופרוותי על הסירה רואה אתכם. האוזניים שלו מזדקפות. הוא לא נובח. עוד לא.

   מטרה: לראות את הפריקה קורית בלי להפוך לילה שקט למרדף.

   • להתחבא ולהסתכל פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: שישה אנשים, בלי פנסים, בלי דיבורים. כל שק עולה לעליית הרשתות, לא נשלח למכירה. הם לא מוכרים כלום. הם מצילים.

     זה לא מצליח: סרטן צובט לכם את הבוהן. איי! אתם צווחים, ושישה פרצופים מסתובבים אליכם. אף אחד לא תופס אף אחד. הם פשוט עוצרים ומחכים, מפחדים מכם יותר משאתם מפחדים מהם.

   • לצאת עם ידיים ריקות אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם יוצאים עם ידיים פתוחות. העבודה נעצרת. אישה, רטובה עד הכתפיים, ניגשת אליכם. "נו," היא אומרת. "כדאי שתעלו לסירה."

     זה לא מצליח: הברכיים שלכם רועדות, ואתם מועדים על חבל כשאתם יוצאים. כולם עוצרים. אף אחד לא כועס. אישה רטובה עוזרת לכם לקום. "זהירות," היא אומרת. "בואו נדבר."

   • לשרוק לכלב לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: בארו מתקרב בצעדים רכים ונשען לכם על הרגליים, הזנב שלו מתופף. הצוות מרים את הראש, וההחלטה כבר התקבלה. "בארו אוהב אותם," מישהו לוחש. "אז גם אנחנו."

     זה לא מצליח: הב! בארו נובח פעם אחת, וכל הפרצופים מסתובבים אליכם. ואז הוא מתעטש ומכשכש בזנב. אף אחד לא כועס. הם פשוט מחכים שתדברו.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: הכלב מסתכל ישר עליכם. מה אתם עושים? כל דבר חוץ מצעקות זה בסדר. צעקות מביאות את שומר הלילה, והצוות מפסיד את ההזדמנות לספר בעצמו.

   אין מרדף, אין שומרים, אף אחד לא תופס אף אחד. אם רואים את הגיבורים, הצוות פשוט עוצר ומחכה, כי הם מפחדים מהגיבורים הרבה יותר משהגיבורים מפחדים מהם. הדבר היחיד שהולך רע הוא צעקות: הן מביאות את הלבו, הלבו מביא את ועד הנמל, והצוות אף פעם לא מספר את הסיפור שלו. אמרו את זה רק אחרי שזה קורה, אף פעם לא כאזהרה. מי שמתיידד עם בארו זוכה לאמון של הצוות בסוף.

5. סצנה 5: בונוס: מה שעולה יחד עם השקים החל ממפגש אפי

   מהקצה של המזח, אפשר לראות מאיפה הסירה מגיעה. ממש מתחת למים יש תורן, נוטה הצידה. מסביבו צפות מאות מדוזות ירח, זוהרות ברכות ובכחול, כמו פנסים קטנים. בכל פעם שצוללת עולה, כמה מדוזות עולות איתה ונסחפות משם. זה הדבר הכי יפה בכל הנמל. ואף אחד לא סיפר על זה לאף אחד.

   מטרה: לראות את הדבר האחר שהצוות שמר בסוד, זה שאין לו שום קשר לקמח.

   • לשכב ולהסתכל למטה בלי הטלה

     זה מצליח: למטה בחושך יש דוברה טבועה, עדיין מלאה בשקים, והמדוזות זוהרות מסביבה.

     זה לא מצליח: אם הקרשים רטובים מדי, החזיקו מישהו בקרסוליים בזמן שהוא מציץ. כל אחד מקבל תור.

   • לשאול צוללת לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: היא מחייכת, קצת ביישנית. "כמו לשחות בין כוכבים," היא אומרת. אף אחד לא שאל אותה שאלה נחמדה כבר עשרה לילות.

     זה לא מצליח: היא עייפה מדי בשביל לדבר. אבל היא נותנת לכם להחזיק את הפנס שלה בזמן שהיא נחה, וזה אומר תודה לא פחות.

   • להרים מדוזה בדלי בלי הטלה

     זה מצליח: היא יושבת בדלי וזוהרת כמו נשימה עצורה. אתם מסתכלים עליה היטב. ואז משחררים אותה.

     זה לא מצליח: שפלוש! המדוזה מחליקה בחזרה לים לפני שהספקתם להסתכל. היא זוהרת קצת יותר חזק כשהיא הולכת, כאילו היא צוחקת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: אם הגיבור שלך היה יכול לשמור דבר סודי אחד, רק לזמן מה, מה זה היה?

   שחקו את הסצנה הזו רק במפגש אפי. שום דבר כאן לא נחוץ לתעלומה, וזה בדיוק העניין. ילדים שראו את המדוזות מתווכחים אחרת בסוף: עכשיו גם הם שומרים סוד של הצוות, והם יודעים איך זה מרגיש לרצות לשמור אחד.

6. סצנה 6: הצד של מארדה קל החל ממשימה זריזה

   ראשת הצוות מטפסת אל המזח, נוטפת מים. קוראים לה מארדה קל. "זאת המריגולד שם למטה," היא אומרת. "הדוברה שלנו, מלאה בקמח החורף של העיר. היא טבעה בסערה." היא מנגבת את הפנים. "הכלל אומר שאסור לגעת בסירה טבועה עד שהמפקחים מגיעים, באביב. עד אז הקמח יהפוך לדייסה, ולאף אחד לא יהיה לחם." היא מסתכלת עליכם. "אז אנחנו מצילים אותו בלילה. ועכשיו מה?"

   מטרה: להחליט עם מי לחלוק את האמת, ומי יהיה זה שיספר אותה.

   • לספר לוול ביחד לב־טוב, מספר קושי 10

     זה מצליח: וול מקשיבה לכל הסיפור. ואז היא מוציאה עט וכותבת: ההריסה פתוחה, בפקודת מנהלת הנמל. הקריאו את "אם סיפרתם לוול ביחד".

     זה לא מצליח: הקול של מארדה רועד, והיא נעצרת. לגיבורים יש עוד ניסיון אחד: יד להחזיק, מילה של עזרה, המשפט הראשון שנאמר במקומה. ניסיון של לב־טוב בפעם השנייה לא דורש הטלה.

   • לעזור לסיים הלילה אמיץ, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מעבירים שקים מיד ליד עד שהזרועות כואבות. עם אור ראשון, הצוות נכנס ללשכת הרישום בכוחות עצמו. הקריאו את "אם הצוות סיפר בעצמו".

     זה לא מצליח: הזרועות שלכם מתעייפות באמצע, ואתם נרדמים על שק. הצוות מסיים בלעדיכם ומעיר אתכם עם שחר. "קדימה," אומרת מארדה. "אנחנו הולכים לספר לה." הקריאו את "אם הצוות סיפר בעצמו".

   • לספר לוועד הנמל בלי הטלה

     זה מצליח: הוועד מגיע, לאט ורטנן, עם לוחות כתיבה. הקריאו את "אם סיפרתם לוועד".

     זה לא מצליח: אם הגיבורים משנים את דעתם באמצע הדרך, הם יכולים לחזור ולהביא את וול במקום. זה מותר.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: מי צריך לספר לוול: אתם, הצוות או ועד הנמל? למה? אין תשובה לא נכונה. תנו להם להתווכח על זה.

   שאלו את מי שהכי שקט: טנזי מתחבאת מאחורי הרגליים של מארדה. מה הגיבור שלך אומר לה?

   שלושה סופים אמיתיים, ואף אחד מהם לא שגוי. אף פעם אל תתנו לזה להפוך לקרב: מארדה לעולם לא הייתה מרימה את הקול על ילד, וכל ההבטחה של ההרפתקה הזו היא שאפשר לפתור תעלומה גדולה בדיבור. לספר לוול ביחד: מטילים עם 2+ אם הגיבורים שמרו על ההבטחה לטנזי או התיידדו עם בארו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). אם הגיבורים בוחרים בוועד, ספרו את זה בכנות ובעדינות: המחיר קטן, אמיתי ואפשר לסלוח עליו, בלי הטפה ובלי עונש, והלחם עדיין נאפה. קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: מארדה מספרת את כל הסיפור בעצמה ברגע שהגיבורים מגיעים אליה. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם סיפרתם לוול ביחד. וול קוראת את הדף הקרוע מלמעלה עד למטה. ואז היא צוחקת, צחוק גדול ומופתע. "חבורה טיפשה ואמיצה שכמותכם," היא אומרת לצוות שלה. "למה פשוט לא סיפרתם לי?" עד השחר, כל שק כבר בחוף ומתייבש. טנזי מנופפת לכם מראש עליית הרשתות, בשתי הידיים בבת אחת.

   אם הצוות סיפר בעצמו. עם אור ראשון, שישה אנשים רטובים נכנסים ללשכת הרישום. הם מניחים את הדף הקרוע על השולחן של וול. "אנחנו מצטערים," אומרת מארדה. "והיינו עושים את זה שוב." וול מסתכלת עליהם הרבה זמן. ואז היא כותבת מילה אחת בפנקס: קמח. הצוות מריע. טנזי מחבקת לכם את הרגליים.

   אם סיפרתם לוועד. הוועד מגיע עם לוחות כתיבה ופרצופים חמורים. הצוות צריך לעצור בזמן שהמפקחים בודקים, וחלק מהקמח מתקלקל. אבל רובו ניצל, והלחם נאפה. מארדה לוחצת לכם את היד. "לא טעיתם," היא אומרת. טנזי מנופפת לכם נפנוף קטן. לא גדול. קטן.

   החזרה הביתה

   כל סוף: הביתה למזחים. למחרת בבוקר, כל העיר מריחה כמו לחם טרי. ממממ. וול כותבת שוב בפנקס הספירה שלה, והפעם אין בו דפים ריקים. טנזי רצה אליכם ונותנת לכל אחד מכם משרוקית פח קטנה. "משרוקית של רצי חבלים," היא אומרת. "תשרקו בה במזחים, ותמיד מישהו יענה."

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

דף הרישום הקרוע

דף שנתלש מפנקס הספירה של מנהלת הנמל ונמסמר לקורה. טורים מסודרים, כתב זהיר, ובלי שום מספרי ארגזים. רק רשימה, לילה אחרי לילה: 14 שקים, יבשים. 9 שקים, יבשים. 22 שקים, מלוחים, לא טובים. 6 שקים, יבשים. ולמטה, עם קו כפול מתחת: נספר כשיהיה בטוח. אנחנו לא גנבים.

כרטיסי מפלצות

פרסים

• קמח החורף של המריגולד, בחוף ויבש, ולחם לכל העיר.
• אם הצוות הצליח לספר, איתכם או לבד: מקום עגינה בחרטום הרציף. הגיבורים שלכם יכולים לקשור סירה במזחים בכל לילה, בחינם, כל עוד מארדה קל היא ראשת הצוות.
• אם ירדתם למים הרדודים: צנצנת מי נמל עם זוהר של מדוזת ירח אחת, שנושאים בזהירות הביתה ומשחררים עד הבוקר.
• המשרוקית של טנזי, רצת החבלים. פעם אחת בהרפתקה הבאה, שורקים בה, ומישהו מהמזחים בא לעזור.
• בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: לאפות או לקנות ביחד כיכר לחם טרייה, ולהגיד תודה למי שאפה אותה.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• אף אחד בהרפתקה הזו לא נלחם, וזה התכנון, לא שכחה. אם ילד שולף נשק, אל תעצרו אותו: פשוט שאף אחד בצד השני לא ישלוף בחזרה, ותנו לסצנה להישאר שיחה.
• שחקו את שלושת העדים בקול ולא לפי הסדר, ותנו לילדים להתפרץ. הסצנה עובדת כי השולחן עושה את המיון. אף פעם אל תסכמו "מה יוצא" משלושת הסיפורים.
• אין כאן נבל. השאלה היא "על מי אנחנו סומכים עם זה, ומי יספר את זה?" שאלו את השולחן את זה, במילים האלה, אם הם נתקעים בסוף.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הדפים הריקים ומארדה על המזח, ויש בה בכל זאת את התפנית: מארדה מספרת את זה בעצמה.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
• כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.