דף מנחה להדפסה — הספינה שעגנה ריקה

הקריאו את זה לשחקנים כדי להתחיל

מחט המלח עגנה ברציף הארוך בלי אף אחד על הסיפון, החבלים שלה קשורים בקשר קווילהייבן והשפל הכי נמוך של השבוע שעבר מסומן בעיגול על קיר המטבח. גלו לאן הלך הצוות, והחזירו אותם הביתה לפני שגאות ההליכה של היום מתהפכת.

סצנות (כל אורכי המפגש — התגית של כל סצנה מראה את האורך הקצר ביותר שבו היא מופיעה)

1. סצנה 1: הסיפון הריק החל ממשימה זריזה

   חריקה. מחט המלח מתנדנדת בעדינות ליד הרציף הארוך. פקידת הנמל נסה קוויל מעלה אתכם אל הסיפון שלה. קערות ארוחת הבוקר על השולחן, קרות. המעילים והמגפיים נעלמו. אין על הספינה אף אחד. "היא עגנה ככה בשבוע שעבר," אומרת נסה. "ריקה." החבלים קשורים בקשר קווילהייבן, אז מישהו מהנמל הזה קשר אותם. מעל הכיריים תלוי לוח גאות. השפל הכי נמוך של השבוע שעבר מסומן בעיגול. גם של היום.

   מטרה: לגלות מה הספינה הריקה מספרת, ולצאת בידיעה שהגאות היא חלק מהתשובה.

   • לחפש בתאים בלי הטלה

     זה מצליח: ארבע מיטות. ארבעה מעילים חסרים, ארבעה זוגות מגפיים חסרים. שום דבר לא שבור או גנוב. ביומן של רב־החובלת, השורה האחרונה אומרת: "גב הפעמון. חוזרים עם הגאות. מ."

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא מחפש, נסה מוצאת את היומן בעצמה ומקריאה את השורה האחרונה: "גב הפעמון. חוזרים עם הגאות. מ."

   • לקרוא את לוח הגאות פיקח, מספר קושי 8

     זה מצליח: העיגולים הם גאויות הליכה: השפלים הכי נמוכים שיש, כשהים יוצא כל כך רחוק שאפשר ללכת על החול. בשבוע שעבר הייתה אחת. היום יש את הבאה.

     זה לא מצליח: המספרים מתערבבים. ואז קט נשען פנימה. "אלה גאויות הליכה. כולם יודעים." בשבוע שעבר הייתה אחת. היום יש את הבאה.

   • לשאול את קט בלי הטלה

     זה מצליח: "הם הלכו ברגל," אומר קט ומצביע על הים. "לשם, כשהמים יצאו. אמרתי לפקידה, והיא אמרה שאנשים לא עושים דבר כזה." קט בן שמונה, ובטוח מאוד.

     זה לא מצליח: אם אף אחד לא שואל, קט צועק את זה בכל זאת מעמוד הקשירה: "הם הלכו ברגל!"

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: הספינה ריקה, וארוחת הבוקר עוד על השולחן. מה אתם חושבים שקרה? תנו להם לנחש כל דבר. ואז תנו לקט להגיד: הם הלכו ברגל.

   שאלו את מי שהכי שקט: אף אחד לא מאמין לקט. אתם מאמינים לו? למה?

   נסה היא לא הרעה ואסור שתישמע ככה אף פעם. היא זהירה, והיא לא תשלח את משמר הנמל אחרי מתיחה. העובדה האחת שהשולחן צריך לצאת איתה: הצוות יצא ברגל בגאות הליכה, וגם היום יש אחת. אם ילד מחפש פיראטים או קללה, תנו לספינה להישאר מסודרת ולקשר להישאר מקומי, ותנו לקט להגיד שוב "הם הלכו ברגל". קצרים בזמן? במשימה הזריזה, עברו ישר לרציף כשהמים מתהפכים: הצוות חוזר ברגל בשיא ומספר את השאר בעצמו.

2. סצנה 2: השעה המסומנת החל ממפגש קצר

   באולם הגאות יש ריח של דיו וצמר רטוב. טמסין הולט שומרת את ספר הגאויות הגדול של הנמל. היא מסובבת אותו כדי שתוכלו לקרוא. גאות ההליכה של השבוע שעבר מסומנת בעיגול. גם של היום. "בגאות הליכה, הים יוצא כל כך רחוק שהבוץ נעשה דרך," היא אומרת. "לשעתיים שלמות." היא מקישה על ספר אחר. "מארה פן שאלה קמע נמל בשבוע שעבר. היא רב־החובלת של מחט המלח. היא אף פעם לא החזירה אותו."

   מטרה: לקבל את שעות ההליכה של היום, ואת שם השליחות, ממי שהעבודה שלה היא הגאות.

   • להעתיק את השעות בלי הטלה

     זה מצליח: שעתיים, מהרגע שהמים יורדים מתחת לטבעת השלישית על עמודי הרציף. טמסין בודקת את המספרים שלכם ומתקנת אחד.

     זה לא מצליח: המספרים שלכם יוצאים עקומים. טמסין צוחקת וכותבת לכם אותם, מסודר מאוד.

   • לשאול מי שאל מה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: טמסין פותחת את ספר ההשאלות שלה. מארה פן, ארבעה אנשי צוות, קמע נמל אחד, נלקח בגאות ההליכה. אף פעם לא הוחזר.

     זה לא מצליח: טמסין עסוקה, אבל היא מקריאה את זה בכל זאת: מארה פן, קמע נמל אחד, אף פעם לא הוחזר.

   • לקרוא את יומן הפעמון פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: שומרת המגדלור צלצלה בזמן בשבוע שעבר. אבל רוח חזקה דחפה את הים בחזרה מוקדם, לפני מה שכתוב בספר. אף אחד לא עשה שום דבר רע.

     זה לא מצליח: הכתב זעיר. טמסין מקריאה לכם: הפעמון צלצל בזמן, אבל הרוח דחפה את הים בחזרה מוקדם. אף אחד לא עשה שום דבר רע.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: כולם יכולים להיות הים שיוצא, לאט, לאט, ואז ממהר בחזרה פנימה?

   שאלו את מי שהכי שקט: אם הייתם יכולים ללכת על קרקעית הים, מה הייתם מחפשים?

   טמסין מספרת הכול. היא לא מסתירה תעלומה; היא שמחה שמישהו סוף סוף שאל. שתי עובדות יוצאות עם הגיבורים: גאות ההליכה של היום עומדת להתחיל, ומארה פן יצאה ברגל עם קמע נמל ולא חזרה. אם השולחן רוצה רע, הרוח היא היחידה שהוא מקבל, והיא לא רעה.

3. סצנה 3: האחות שנשארה החל ממפגש בישיבה אחת

   בעיירת הכלונסאות, הבתים עומדים על רגלי עץ גבוהות מעל המים. ליסה פן תולה כביסה, עם תינוק על המותן. "מארה הלכה לגב הפעמון," היא אומרת. "הפעמון הישן על גבעת חול, רחוק בים. הקמע שלו הפסיק לעבוד, אז ספינות כל הזמן פספסו את הדרך פנימה. ואז הים חזר מוקדם." היא תולה גרב. "אז היא יושבת שם, יבשה ומשועממת. היום הדרך נפתחת שוב. יש לכם שעתיים."

   מטרה: לשמוע את השליחות במילים פשוטות מהאחות שנשארה, ולצאת לדרך כשהמים יוצאים.

   • לבקש שתצייר את הדרך בלי הטלה

     זה מצליח: ליסה מציירת באבק עם מקל: מהטבעת השלישית על הרציף, ישר החוצה בין העמודים, אל גבעת חול שעליה פעמון.

     זה לא מצליח: ליסה עסוקה עם התינוק. היא מצביעה במקום: ישר החוצה בין העמודים, אל הגבעה עם הפעמון.

   • לבקש את הקמע הרזרבי לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: ליסה מורידה מחבל הכביסה סרט עם תווית ארד קטנה. "בשביל המזל. מארה תחייך כשתראה אותו." סמנו את התיבה במעקב הסיפור.

     זה לא מצליח: ליסה מנידה בראש. "זה המזל שלי." אבל היא נותנת לכם חיבוק להעביר לאחותה במקום.

   • לקחת את קט בלי הטלה

     זה מצליח: קט כבר מחכה על המדרגות, עם מגפיים, ויודע את חמישים הצעדים הראשונים בעל פה. סמנו את התיבה במעקב הסיפור.

     זה לא מצליח: קט רץ קדימה, ואז נזכר, וחוזר להחזיק למישהו את היד. סמנו את התיבה בכל זאת.

   שאלו את השחקנים

   שאלו כל שחקן בתורו: מה הייתם אורזים לשבוע שלם על גבעת חול?

   שאלו את כל השולחן: ליסה קצת כועסת על אחותה. כעסתם פעם על מישהו שאתם אוהבים?

   ליסה חמה, קצת כועסת על אחותה, ובטוחה לגמרי שהצוות בסדר, כי הם באמת בסדר. אל תשחקו אותה מפוחדת: זו שליחות שהתארכה, לא חילוץ. המים כבר יוצאים בזמן שהם מדברים. אם השולחן מתעכב, אמרו לאיזו טבעת על עמודי הרציף המים הגיעו. השעתיים אמיתיות, והן מספיקות אם יוצאים עכשיו.

4. סצנה 4: הדרך היבשה החל ממפגש מלא

   המים הולכים משם. בין העמודים של הרציף הארוך מופיע שביל של חול. הוא רטוב ומגולגל ורחב מספיק לארבעה. הוא מוביל רחוק החוצה, אל גבעה כהה על הבוץ. יש עקבות. הרבה עקבות, כולן יוצאות. אף אחת לא חוזרת. ציפורי בוץ חומות וקטנות עומדות בשורה לאורך שפת המים. כל עוד הן עומדות שם, החול בטוח.

   מטרה: ללכת בדרך שהצוות הלך בה, ולהשאיר דרך חזרה שעוד תהיה שם כשהמים יתהפכו.

   • לרדת מהרציף אמיץ, מספר קושי 8

     זה מצליח: צעד אחד, שני צעדים, ואתם הולכים על קרקעית הים! העקבות ברורות, והעמודים בדיוק איפה שליסה אמרה.

     זה לא מצליח: המגף שלכם עושה פְלוֹץ, ונתקע. שולפים אותו בשלוּרְפּ, צוחקים, וממשיכים. הולכים, לא רצים.

   • להשאיר פנסים פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: פנס אחד כל עשרים צעדים, בצד היבשה של העמודים, איפה שהים לא יכול לקחת אותם. סמנו את התיבה במעקב הסיפור.

     זה לא מצליח: הרוח כל הזמן מכבה אותם. אתם מצליחים להדליק את הראשונים, וזה מספיק כדי לראות איפה הדרך מתחילה.

   • לשלוח הודעה הביתה לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: אתם מנופפים בצעיף לעבר אולם הגאות, וטמסין מנופפת בחזרה. נסה קוויל תדע איפה אתם. זה הדבר האחד שמארה שכחה לעשות.

     זה לא מצליח: נראה שאף אחד לא רואה את הנפנוף שלכם. אבל טמסין הסתכלה כל הזמן. היא יודעת לאן הלכתם.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: כולם, הולכים על קצות האצבעות על קרקעית הים. איך זה מרגיש מתחת לרגליים?

   שאלו את מי שהכי שקט: כל ציפורי הבוץ עפות בבת אחת! מה אתם חושבים שזה אומר? המים מתחילים לחזור. הגיע הזמן להמשיך ללכת.

   סצנת הפלא מהסוג הרגיל: נמל שהופך לדרך. שחקו אותה לאט ורחב וקצת נוצצת. אף אחד לא הולך לאיבוד אם הולכים לפי העמודים. הדבר היחיד שהולך רע הוא ריצה: הבוץ בסדר בהליכה ולא בריצה, וגיבור שנפל הוא מלוכלך, לא בסכנה. כשציפורי הבוץ מתרוממות, אמרו את זה: לשעון יש כנפיים.

5. סצנה 5: בונוס: גב הפעמון החל ממפגש אפי

   בסוף הדרך, גבעה של חול יבש עולה מתוך הבוץ. הים אף פעם לא כיסה אותה. באמצע עומד פעמון ארד ישן, ירוק מזִקנה, חצי שקוע בחול. ארבעה אנשים יושבים לידו וחולקים את שארית הלחם שלהם. זה הצוות של מחט המלח! הם לא נראים מופתעים בכלל. "סיימנו," אומרת מארה פן. "ואז הים חזר מוקדם. אז חיכינו. הגעתם בדיוק בזמן."

   מטרה: לפגוש את הצוות במקום שאליו הלכו, ולראות שהם אף פעם לא נעלמו.

   • לחלוק איתם לחם לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: הצוות סיפר זה לזה את אותן בדיחות במשך שבוע שלם. הם כל כך שמחים לספר אותן למישהו חדש!

     זה לא מצליח: הלחם מאוד מאוד יבש. כולם צוחקים על כמה קשה ללעוס אותו, וגם זו חברה טובה.

   • לשאול על הקמע פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: עם הקמע, הפעמון מצלצל צליל שהמגדלור יכול לשמוע. ואז הספינות מוצאות את הדרך פנימה. זה לא קסם. זה נמל ששומר על הזמן שלו.

     זה לא מצליח: מארה מתחילה להסביר ומתבלבלת. "הוא עוזר לפעמון לשיר," היא אומרת לבסוף. "והפעמון עוזר לספינות."

   • להסתכל לתוך המים בלי הטלה

     זה מצליח: שם למטה עומדים עמודי העץ של רציף ישן מאוד, מלפני הרבה זמן. ודברים אבודים: כפית, אבזם, סירת צעצוע קטנה.

     זה לא מצליח: בהתחלה המים עכורים. חכו רגע, והעמודים הישנים של רציף מלפני הרבה זמן מופיעים.

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: הצוות ישב כאן שבוע שלם! באילו משחקים הייתם משחקים על גבעת חול?

   שאלו את מי שהכי שקט: מארה שכחה לספר למישהו לאן היא הולכת. מה היא צריכה לעשות בפעם הבאה? לספר למישהו קודם. תנו לשולחן להגיד את זה.

   סצנת הפלא, והסיבה לשחק את המפגש האפי. שום דבר כאן לא נחוץ לעלילה, וזו הנקודה. מארה שמחה, לא חולצה: היא טעתה בקריאת רוח, והיא תספר לאולם הגאות בפעם הבאה. אם ילד שואל איך ארבעה אנשים נשארו בטוחים שבוע: גבעת החול עומדת מעל הגאות הכי גבוהה שמישהו ראה, רק הדרך מוצפת, ואף אחד לא הולך על השטחים בלי אוכל לשבוע בתיק. אם ילד שואל למה אף אחד לא ראה אותם: זה רחוק מאוד, והמים העמוקים עוברים בצד השני. הם נופפו לכל מפרש במשך שבוע.

6. סצנה 6: הביתה עם הגאות החל ממשימה זריזה

   הים מתהפך. לאורך דרך החול, אנשים חוזרים ברגל הביתה, מלוכלכים בבוץ ומחייכים. זו מארה פן והצוות שלה! הם אף פעם לא אבדו. הם יצאו ברגל בגאות הליכה, וחזרו ברגל בגאות הבאה. מאחוריהם המים באים, לאט כמו חתול. למחט המלח יש שוב צוות. על עמוד הקשירה, קט סופר בקול את הטבעות על עמודי הרציף. מארה מסתכלת עליכם. "ועכשיו מה?"

   מטרה: להחזיר את הצוות הביתה בגאות הזו, ולהחליט מה קווילהייבן עושה עם שליחות שהתארכה.

   • לגלגל את החבלים בלי הטלה

     זה מצליח: מארה מראה לכם את הקשר, לאט, פעמיים. נסה מסתכלת, ולא מעמידה פנים שהיא כבר ידעה. קראו את "אם גלגלתם את החבלים."

     זה לא מצליח: הקשר שלכם הופך לסבך. מארה צוחקת ומראה לכם שוב. קראו את "אם גלגלתם את החבלים."

   • להזמין את כולם לארוחת ערב לב־טוב, מספר קושי 8

     זה מצליח: ליסה מביאה את התינוק. טמסין מביאה את ספר ההשאלות. קראו את "אם נשארתם לארוחת ערב."

     זה לא מצליח: כולם עייפים ורוצים ללכת הביתה. ואז קט אומר "בבקשה?" ואף אחד לא יכול לסרב. קראו את "אם נשארתם לארוחת ערב."

   • לכתוב את זה פיקח, מספר קושי 10

     זה מצליח: אתם מעתיקים את השעות לספר של אולם הגאות. טמסין משרטטת שורה חדשה. קראו את "אם כתבתם את זה."

     זה לא מצליח: הכתב שלכם יוצא עקום. טמסין עוזרת לכם לסיים. קראו את "אם כתבתם את זה."

   שאלו את השחקנים

   שאלו את כל השולחן: כולם סופרים עם קט את הטבעות על עמודי הרציף! אחת, שתיים, שלוש...

   שאלו את מי שהכי שקט: נסה חשבה שזו תעלומה. מה הייתה התשובה? הגאות הייתה התשובה. תנו לילד להגיד את זה.

   שלושה סופים אמיתיים ואף אחד מהם לא שגוי. אל תתנו לזה להפוך לנזיפה: הצוות אף פעם לא נעלם, והרוח היא הרעה היחידה. להזמין את כולם לארוחת ערב לא דורש הטלה אם הגיבורים השאירו פנסים, לקחו את קט, או נשאו את הקמע של ליסה (ראו את מעקב הסיפור). אם הגיבורים הלכו לגב הפעמון, הם חוזרים ברגל באותה שורה עם הצוות. קצרים בזמן? כל אורך מקבל את התפנית: במשימה הזריזה, הצוות שחוזר ברגל הוא התשובה לסיפון הריק, אז תנו למארה לספר לגיבורים לאן היא הלכה לפני שהם בוחרים. בסוף, קראו את הסוף שקרה, ואז את החזרה הביתה.

   איך זה נגמר

   הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.

   אם גלגלתם את החבלים. מארה קושרת את החבל האחרון בקשר קווילהייבן, ואתם קושרים את זה שלידו. נסה מחתימה את היומן: "לא תעלומה. שליחות של גאות הליכה שהתארכה." מחט המלח מוכנה לגאות הבאה, כמו שספינה צריכה להיות.

   אם נשארתם לארוחת ערב. ארוחת הערב היא דגים ולחם על הרציף, לאור פנסים. מארה חותמת על החזרת הקמע בספר של טמסין, באיחור של שבוע, ולאף אחד לא אכפת. התינוק של ליסה נרדם על הכתף של מארה. קט מקבל רשות לשמור פנס אחד.

   אם כתבתם את זה. טמסין מוסיפה שורה חדשה לספר של אולם הגאות: "רוח מהים. שימו לב אליה." זה שינוי קטן, אבל הוא אומר שאף צוות לא ייתקע לחכות שוב. מתחת, מארה כותבת: "בפעם הבאה, אספר למישהו קודם."

   החזרה הביתה

   כל סוף: הפעמון שר. באותו לילה, הגאות נכנסת מתחת לעיירת הכלונסאות, כמו תמיד. רחוק על גב הפעמון, הפעמון הישן מצלצל צליל רך וצלול. המגדלור שומע אותו. בים, ספינה מסתובבת, מוצאת את הדרך פנימה, ועוגנת בבטחה ליד הרציף הארוך. לזו יש צוות.

דף לשחקנים — הראו אותו לשולחן

לוח הגאות של המטבח

דף מודפס של אולם הגאות, נעוץ מעל הכיריים של מחט המלח בשני נעצי פליז. השפל הכי נמוך של השבוע שעבר מסומן בעיגול בכתב יד קפדני. גם של היום. בשוליים, בעיפרון של ילד: פעמון שעומד על גבעת חול, מים מצוירים מסביבו, וארבעה אנשים קטנים הולכים לעברו.

כרטיסי מפלצות

פרסים

• מחט המלח עם צוות עליה שוב, והתעלה של קווילהייבן עובדת, וזה לא דבר קטן.
• אם השאירו פנסים, לקחו את קט, או נשאו את הקמע של ליסה: ארוחת דגים על הרציף, ומקום עגינה בחינם ברציף הארוך בכל גאות הליכה, כל עוד מארה פן היא רב־החובלת.
• אם ישבו על גב הפעמון: סרט קמע לח, קשור בדרך של קווילהייבן, לתלות בבית במקום שכולם שומעים את המים מתהפכים.
• שעות גאות ההליכה, מועתקות בכתב ידם, ואם שאלו את טמסין, שורה חדשה בספר של אולם הגאות לרוח מהים.

טיפים להרצת ההרפתקה הזו

• הגאות היא התשובה, וזה בכוונה, לא תפנית שמפתיעים בה. אם ילד מחפש פיראטים או קללה, אל תעצרו אותו: פשוט תנו לספינה להישאר מסודרת ולקשר להישאר מקומי, ותנו לקט להגיד שהם הלכו ברגל. אף אחד כאן לא רע.
• שום דבר בהרפתקה הזו לא נלחם. אם ילד שולף חרב, אף אחד בצד השני לא שולף בחזרה, ותנו לסצנה להישאר שיחה על מים.
• הצוות חי ויבש כל הזמן. רק הדרך לגב הפעמון מוצפת; גבעת החול אף פעם לא הוצפה, והם ארזו לשבוע כי זה החוק של קווילהייבן. אל תשחקו את גב הפעמון כחילוץ, ואל תשחקו את מארה כשיעור. היא טעתה בקריאת רוח.
• קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסיפון הריק והצוות שחוזר ברגל, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של השיא.
• משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.