משמרת תחנת הדרכים
בפרקים הקודמים…
כאן מתחילה משלחת פרוסטפיק. עוד אין מה לסכם.
סופת חורף מוקדמת דחפה שלושה זאבי כפור רעבים אל תחנת הדרך של קסטרה ווינדוויסל, המחסה האחרון לפני הטיפוס האמיתי. קסטרה תוביל את הגיבורים במעלה הר פרוסטפיק, אבל קודם היא צריכה עזרה הלילה.
כמה זמן יש לכם?
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
זאב כפור
- נקודות לב
- 4
- מגן
- 12
- התקפה
- נשיכה חטופה +2 (1d4 נקודות לב)
רזה ורעב, לא רע. אחרי פגיעה אחת הוא בורח אל השלג.
פרסים
- קסטרה ווינדוויסל, המדריכה שלכם לכל שאר הטיפוס.
- עמוד מיומן המדריכה של קסטרה, לקחת איתכם לפרק 2.
- אם האכלתם את הזאבים: שלושה חברים חדשים. בפרק 2 או 3 הם מגיעים לעזור, פעם אחת.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם בא לכם: מרק חם הלילה, בספל.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- קסטרה קשוחה מבחוץ וחמה מבפנים, יותר דודה רטנונית ואהובה מאשר בוסית. תנו לה להתבדח, לרטון וליהנות בסתר מהחברה.
- זה הפרק הכי עדין מבין השלושה: הוא פותח את הקמפיין, אז שמרו עליו נעים.
- קצרים בזמן? המשימה הזריזה היא הסצנה הראשונה והשיא, ויש בה בכל זאת את התפנית: ראו את הערות המנחה של השיא.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי, ודלגו על ההטלה בכל דבר שנעשה בלב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
- כל הטלה כאן אומרת מה קורה כשזה מצליח וכשזה לא מצליח. הטלה שנכשלה אף פעם לא עוצרת את הסיפור; היא רק משנה את מה שקורה אחר כך.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״משמרת תחנת הדרכים״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
עשן על רקע השלג
להקריא בקול
ווש! השלג נושב הצידה על שביל ההר. בראש הרכס עומדת בקתת אבן קטנה. חלון אחד זוהר בזהב. שלושה זאבים חיוורים מסתובבים סביב־סביב מחוץ לה, ממש מעבר לאור האש. ואז הדלת נפתחת בטריקה. אישה במעיל פרווה ענק מנופפת במוט אש. "אל תעמדו שם סתם!" היא צועקת. "תיכנסו פנימה, או תעזרו לי לגרש את הזאבים. שני הדברים בסדר מבחינתי!"
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם רוקעים, מנופפים וצועקים. הזאבים מתגנבים בחזרה אל השלג, בינתיים. האישה מחייכת. "לא רע. היכנסו, מהר."
כמעט!
הזאבים רק זזים קצת אחורה ומתיישבים להסתכל. האישה תופסת אתכם בשרוול ומושכת פנימה. "הם יחזרו," היא אומרת.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
הם כל כך רזים שרואים להם את הצלעות. הם לא מסתכלים עליכם. הם מרחרחים את העשן מהארובה, איפה שמשהו מתבשל. הם רעבים, לא אכזריים.
כמעט!
יש יותר מדי שלג כדי לראות הרבה. אבל הבטן של זאב אחד מקרקרת כל כך חזק שאתם שומעים אותה מעל הרוח. רעבים, אם כך.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לעבור את הזאבים ולהיכנס לבקתה החמה.
קסטרה קשוחה מבחוץ וחמה מבפנים: שחקו אותה כמו דודה רטנונית ואהובה. הזאבים רזים ורעבים, לא רעים, והם לא תוקפים את הבקתה הלילה. איך שזה לא ייגמר, כולם מסיימים בפנים ליד האש.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: בפנים או בחוץ: מה אתם עושים קודם?
- שאלו את מי שהכי שקט: הזאב הכי קטן מסתכל ישר על הגיבור שלך. מה הגיבור שלך עושה? מה שהם עושים, הזאב הקטן זוכר. הוא זה שמתקרב הכי הרבה בשיא.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 2
ההצעה של ווינדוויסל
להקריא בקול
בפנים, הבקתה קטנה, חמה ומלאה בדברים. צרורות של עשבי תיבול תלויים מהתקרה. קומקום מבעבע על האש. קיר אחד מכוסה בקווים קטנים חרוטים, אחד לכל חורף. יש שלושים! האישה מוזגת מרק חם לספלים סדוקים. "קסטרה ווינדוויסל," היא אומרת. "אני מובילה אנשים במעלה ההר הזה. אוביל גם אתכם. אבל קודם, אני צריכה טובה."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
"רזים השנה," אומרת קסטרה. "השלג המוקדם גירש את הצבאים למטה לעמק, והזאבים לא מוצאים אותם. הם רעבים, זה הכול."
כמעט!
קסטרה רוטנת: "זאבים הם זאבים." אבל היא מעיפה מבט בסיר המרק, ואז בחלון, ונאנחת. גם היא דואגת להם.
-
בלי הטלה
קסטרה מסתכלת עליכם רגע ארוך. ואז היא אומרת בשקט: "לפני שנים איבדתי את המצפן של סבתא שלי, למעלה ליד בור המים הקפוא. אם תמצאו אותו אי־פעם, אהיה אסירת תודה." היא טופחת על הקווים החרוטים בקיר. "סבתא חרטה את הראשונים."
כמעט!
אם אף אחד לא מציע, קסטרה מבקשת בכל זאת, קצת בגסות: "תפקחו עיניים למעלה ליד בור המים הקפוא. המצפן של סבתא שלי נמצא שם איפשהו."
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מה קסטרה צריכה, ומה קורה עם הזאבים.
הסצנה הזו היא לדיבורים, לא להטלות: תנו לקסטרה להתבדח. המצפן נמצא בפרק 2, לא כאן, אז אל תתנו לגיבורים לצאת לחפש אותו הלילה.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: קסטרה שואלת כל גיבור: "מה מביא אתכם להר שלי?" מה הגיבור שלך עונה?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 3
היומן הישן
להקריא בקול
טראח! קסטרה מפילה ספר ישן ועבה על השולחן, ואבק עף למעלה. "יומן המדריכה שלי," היא אומרת. "שלושים שנה של רשימות. שבילים, מזג אוויר, ומי חזר למטה." היא מדפדפת לאחד העמודים האחרונים. שורה אחת מסומנת בשני קווים. קסטרה מקמטת את המצח. "תקראו את זה," היא אומרת. "ואז תגידו לי מה אתם חושבים."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
סימני טפרים גדולים ליד הקרח של בור המים. עמוקים. אבל אף אחד לא נפגע, אף פעם. "מוזר," אתם אומרים. קסטרה מהנהנת. תנו לגיבורים את העמוד מהיומן.
כמעט!
הכתב עקום מאוד. קסטרה נוחרת, לוקחת את הספר וקוראת בקול בעצמה. תנו לגיבורים את העמוד מהיומן.
-
בלי הטלה
"סימני טפרים, בלי נזק," אומרת קסטרה. ואז היא מוסיפה: "סבתא תמיד אמרה שבראש ההר הזה גרים אנשים גדולים. טובים." תנו לגיבורים את העמוד מהיומן.
כמעט!
אם אף אחד לא שואל, קסטרה תולשת את העמוד ודוחפת אותו על השולחן. "תשמרו אותו. תצטרכו אותו." תנו לגיבורים את העמוד מהיומן.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מה מחכה גבוה יותר בהר.
זה שותל את טורווינד בפרק 2 ואת סנומיין בפרק 3, בלי לגלות אף אחד מהם. תנו את העמוד מהיומן איך שזה לא ייגמר: השולחן לוקח אותו איתו לפרק 2.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: סימני טפרים גדולים, אבל אף אחד לא נפגע. מה לדעתכם עשה אותם?
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
עמוד מיומן המדריכה של קסטרה
כתב היד העקום של קסטרה, שלושים שנה של דיו: "שביל בור המים עדיין טוב. אבל משהו השתנה. סימני טפרים ליד הקרח החורף, גדולים ועמוקים. אף אחד לא נפגע, אף פעם. לכו בזהירות. לכו בשקט." מסומן בשני קווים, כאילו רצתה לזכור את זה בעצמה.
להדפסת הדף הזה -
-
סצנה 4
סופה מתקרבת
להקריא בקול
קסטרה מצמצמת עיניים מול החלון. עננים גדולים וכהים מתגלגלים מעל הרכס. "סופה עד הבוקר," היא אומרת. "אם מטפסים מחר, יוצאים מוכנים." היא פותחת דלת חורקת. המחסן מלא עד התקרה בחבלים, פנסים, נעלי שלג ומזחלת אחת ישנה מאוד. "תמצאו מה שצריך," היא אומרת. "ושמישהו יבדוק את חבל ההובלה בחוץ, לפני שמחשיך."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
חבל, חומר הצתה יבש, ובתחתית של ארגז, שקית בשר מיובש. "למקרי חירום," אומרת קסטרה. זאבים רעבים אולי נחשבים.
כמעט!
מדף שלם של כפפות נופל לכם על הראש. בסוף אתם מוצאים את החבל ואת חומר ההצתה, מתחת לעכבר אחד מופתע מאוד. גם הבשר המיובש שם, אם מישהו מחפש.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מהדקים קשר רופף באצבעות קפואות. בדרך חזרה אתם רואים עקבות זאבים שמקיפות את ערימת העצים שוב ושוב. הם חיפשו אוכל.
כמעט!
משב רוח מפיל אתכם לתוך ערימת שלג רכה. קסטרה מושכת אתכם בחזרה בכובע המעיל. חבל ההובלה היה בסדר כל הזמן.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להתכונן לטיפוס לפני שהסופה מגיעה.
שום דבר כאן לא יכול להשתבש באמת: זו הזדמנות לגיבור פיקח או אמיץ לזרוח. שקית הבשר המיובש חשובה בשיא: גיבורים שמביאים אותה מאכילים את הזאבים בלי הטלה.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: כל גיבור אורז דבר אחד לטיפוס. מה הגיבור שלך אורז?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 5
בונוס: בית הקרח
להקריא בקול
מאחורי הבקתה יש בית קרח קטן מאבן, חצי קבור בשלג. קסטרה שומרת שם את דגי החורף שלה, קפואים לגמרי. "מספיק בשבילי ובשביל עשרה אורחים רעבים," היא אומרת. ואז היא מסתכלת החוצה אל החושך. "או בשביל שלושה זאבים רעבים, אני מניחה." אבל הדלת קפואה וסגורה, וערימת שלג גדולה ופריכה נערמה מולה.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
חופרים, חופרים, חופרים! אתם חופרים מנהרה עד הדלת, והיא נפתחת בחריקה. בפנים, הדגים מסודרים בערימות כמו עצי הסקה.
כמעט!
כל ערימת השלג מחליקה עליכם. אתם נראים כמו איש שלג. קסטרה צוחקת בפעם הראשונה כל הלילה. אתם נכנסים בכל זאת.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
פנס, קצת חומר הצתה והרבה סבלנות. טיף, טיף, טיף. הקרח נמס והדלת נפתחת.
כמעט!
זה איטי מדי. בסוף קסטרה דופקת על הדלת במוט האש, והיא נפתחת בקראק. "לפעמים פשוט דופקים," היא אומרת.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לחפור אל בית הקרח ולהביא דגים לזאבים.
שחקו את הסצנה הזו רק במפגש אפי. זו משימת הבאה קרה ומצחיקה, ואף אחד לא נפגע. מי שמביא את הדגים לזאבים מאכיל אותם בשיא בלי הטלה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: כמה דגים לדעתכם צריכים שלושה זאבים רעבים?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 6
הזאבים חוזרים
להקריא בקול
עכשיו כבר חושך גמור. הרוח מייללת. ואז יללה אמיתית עונה לה. אאו־וווו! שלושת הזאבים חזרו, והם מקיפים את חומת האבן הנמוכה. באור הפנס אתם רואים אותם ברור. הם כל כך רזים. האפים שלהם מכוונים אל סיר המרק, לא אליכם. קסטרה מרימה את מוט האש. ואז היא עוצרת. "הממ," היא אומרת. "הם לא צדים אותנו. הם גוועים ברעב." היא מסתכלת עליכם. "נו? איזה מין שכנים נהיה?"
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מניחים אוכל על החומה וזזים אחורה, לאט. הזאבים מתגנבים קרוב יותר. הקריאו את "אם האכלתם אותם".
כמעט!
הזאבים קופצים אחורה, לחוצים. נסו שוב, לאט ובשקט יותר. הניסיון השני לא דורש הטלה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
פנס, שביל של פירורים, והמון גירוש עדין. במורד המדרון הם הולכים, לעבר העמק. הקריאו את "אם שלחתם אותם הביתה".
כמעט!
הזאבים הולכים במעגל וחוזרים ישר בחזרה. קסטרה מצביעה. "לשם, טיפשונים." נסו שוב בעזרתה. זה לא דורש הטלה.
-
בלי הטלה
השתמשו בכרטיסי זאב הכפור, זאב אחד לכל שני גיבורים. כל אחד בורח אל השלג אחרי פגיעה אחת. הקריאו את "אם עמדתם מולם".
כמעט!
אם הקרב הולך רע, הזאבים מוותרים בכל זאת. הם עייפים ורעבים מכדי להמשיך. הקריאו את "אם עמדתם מולם".
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם האכלתם אותם.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
הזאבים מרחרחים את האוכל, ואז זוללים כל פירור. הקטן ביותר מלקק לכם את הכפפה. ואז שלושתם מתכרבלים בערימה ליד הארובה החמה ונרדמים. "נו," אומרת קסטרה, בשקט־בשקט. "שלושים חורפים, ואף פעם לא חשבתי על זה."
אם שלחתם אותם הביתה.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
בתחתית המדרון, הזאבים מריחים את הצבאים בעמק. הם דוהרים משם, זנבות למעלה. הקטן ביותר עוצר ומסתכל אחורה אליכם, רק פעם אחת. בחזרה בבקתה, קסטרה מחלקת עוד מרק. "פיקחים," היא אומרת. "פיקחים מאוד."
אם עמדתם מולם.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
הזאבים בורחים אל השלג. בבוקר אתם מוצאים את העקבות שלהם. הם הסתובבו סביב הבקתה כל הלילה, אבל אף פעם לא התקרבו. קסטרה מסתכלת על העקבות הרבה זמן. "רעבים, זה כל מה שהם היו," היא אומרת. היא משאירה דלי שאריות על החומה, ליתר ביטחון.
החזרה הביתה
כל סוף: הטיפוס מתחיל.
עם אור ראשון, הסופה כבר עברה, וכל ההר נוצץ. קסטרה נועלת את הבקתה ותולה חבל על הכתף. גבוה למעלה, משהו נוצץ בשמש: בור המים הקפוא. "שם איבדתי את המצפן של סבתא," היא אומרת. "קדימה. הרים לא מטפסים על עצמם."
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לסדר את העניין עם הזאבים, כדי שכולם יוכלו לישון והטיפוס יתחיל עם שחר.
האכלה: בלי הטלה אם הגיבורים מביאים את הדגים מבית הקרח או את הבשר המיובש מהמחסן. אחרת מטילים עם 2+ אם מישהו היה עדין עם הזאב הקטן, או שהם גילו למה הזאבים באו (2+ פעם אחת, לא משנה כמה מהם נכונים). קצרים בזמן? כל אורך מפגש מקבל את התפנית: קסטרה רואה אותה בתיבת הקריאה. הזאבים אף פעם לא תוקפים את הגיבורים ראשונים. בסוף, הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה. זכרו איזה סוף זה היה: קסטרה מזכירה אותו בתחילת פרק 2.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: הזאבים גוועים ברעב. מה לדעתכם הכי יעזור להם? אם הגיבורים אף פעם לא גילו למה הזאבים באו, קסטרה אומרת את זה בתיבת הקריאה: הם גוועים ברעב. זאת התפנית, בכל אורך מפגש.
- שאלו את מי שהכי שקט: הזאב הכי קטן מתקרב הכי הרבה. מה הגיבור שלך עושה?
איפה הם על המפה
-