חלק מעמק אלדרמור: אל מפת העולם
ליל הפנסים
זה ליל הפנסים בטאמבלברוק, ופנסי הדלעת מרחפים מהמדרגות, אחד אחרי השני, לכיוון הטחנה הישנה. מישהו שואל אותם, וסבתא טנזי חושבת שהמישהו הזה עצוב. לכו אחרי האורות וגלו מי, ולמה.
גילאי 6–12 · מפחידה בעדינות, והרפתקת האלווין של הספרייה. רמת פחד: צמרמורת קטנה, שום דבר מפחיד. אין צורך בשום קרב: רוח רפאים ביישנית שאיבדה את השם שלה, תנשמת מבולבלת וחידה על אבן ריחיים ישנה. הרגע הכי מפחיד הוא נשיפה קרה על העורף, והוא נגמר בצחקוק.
כמה זמן יש לכם?
מי משחק?
בחרו גיבור לכל ילד. נקודות הלב שלהם יבואו איתכם למשחק.
למנחה: את מי פוגשים, פרסים וטיפים
המפה
מי נמצא בהרפתקה הזו
רוח הרפאים הקטנה
- נקודות לב
- 1
- מגן
- 20
- התקפה
- אין. ה"בּוּ" הכי גדול שלה נשמע כמו עיטוש.
רוח רפאים ביישנית עשויה מאור ירח ומאבק קמח ישן, לא יותר גדולה מציפית, עם שתי עיניים עגולות כמו כפתורים. היא לא יכולה לפגוע באף אחד וגם לא רוצה. גיבורים רועשים גורמים לה להתחבא; גיבורים עדינים מסקרנים אותה. היא זוהרת באפור כשהיא עצובה ובכתום כשהיא שמחה. שום דבר בהרפתקה הזו לא דורש להילחם בה, ואי אפשר: חרב פשוט עושה "ששש" באוויר.
גילי, תנשמת האסם
- נקודות לב
- 2
- מגן
- 14
- התקפה
- אין. היא רק אומרת "מי? מי?"
ינשופה זקנה, טובת לב וקצת מבולבלת, עם פנים בצורת לב. היא מתחילה כל משפט ב"מי? מי?", כי ככה ינשופים אומרים שלום. היא מכירה את רוח הרפאים, את הטחנה ואת הטוחן הזקן. היא לא יודעת לקרוא.
פנס שאול
- נקודות לב
- 1
- מגן
- 3
- התקפה
- אין. זו דלעת עם פרצוף חרוט ונר בפנים.
על כל מדרגה בטאמבלברוק יש הלילה אחד כזה, שגילפה המשפחה שגרה שם. רוח הרפאים סוחבת אותם כדי להאיר את הטחנה החשוכה, אז הם מקפצים לאורך השביל לבד, כמו בלונים כתומים. כל אחד ואחד מהם חוזר הביתה בסוף.
פרסים
- כל פנס בבית על המדרגה שלו, ודלעת העטלף העקומה של נד בחזרה במקום.
- תפוח בטופי לכל גיבור, מסבתא טנזי, ומקום ליד מדורת ליל הפנסים.
- חברה בטחנה הישנה: פעם אחת, בהרפתקה הבאה שלכם, דלעת מרחפת פנימה לעזור, זוהרת מספיק כדי להאיר מקום חשוך.
- בונוס מהעולם האמיתי, אם תרצו: גלפו או ציירו פרצוף פנס משלכם, ותגידו לו לילה טוב לפני השינה.
טיפים להרצת ההרפתקה הזו
- ההרפתקה הזו מפחידה כמו שסיפור לפני השינה מפחיד: שביל חשוך, דלת חורקת, נשיפה קרה על העורף, ואז צחקוק. תיהנו מהצמרמורות הקטנות ותמיד תנו להן להיגמר בצחוק.
- שום דבר בהרפתקה הזו לא נלחם. אם ילד שולף חרב, רוח הרפאים צווחת ומתחבאת, והחרב עושה "ששש" באוויר. תנו לסצנה להישאר עדינה.
- שחקו את רוח הרפאים קטנה ומנומסת, בקול לוחש: היא אומרת "סליחה" הרבה. גילי התנשמת מבולבלת וטובת לב ומתחילה כל דבר ב"מי? מי?". סבתא טנזי רגועה ועיניה נוצצות.
- אם ילד באמת מפחד, תגידו את זה בקול: "רוח הרפאים הזאת ביישנית וחברותית, והיא לא יכולה לפגוע באף אחד." ואז תנו לילד הזה להיות הראשון שאומר שלום.
- אין הרבה זמן? המשימה המהירה היא ליל הפנסים ועליית הגג של הטחנה, ויש בה עדיין את התפנית: רוח הרפאים מספרת להם שאיבדה את השם שלה, והחידה חרוטה ליד החלון העגול. ראו את הערות המנחה של השיא.
- משחקים עם ילדים בני 5 ו־6? הורידו 3 מכל מספר קושי ודלגו על ההטלה בכל דבר שהוא לב־טוב. לילדים בני 9 ו־10, הוסיפו 2.
משחקים יחד, אונליין
שחקו את ״ליל הפנסים״ אונליין עם חברים
אי אפשר לאסוף את כולם סביב אותו שולחן? הריצו את ההרפתקה בשולחן אונליין חי. אתם מנחים מהמסך שלכם; השחקנים פותחים קישור אצלם ורואים את אותה אמנות סצנה, את אותו סימון ״אתם כאן״ על המפה, את אותן קוביות, כרטיס דמות משלהם וצ׳אט חבורה. חינם, בדפדפן, בלי שום התקנה.
כל ההרפתקה כבר טעונה שם, סצנה אחרי סצנה, ואתם רק מעבירים את החבורה קדימה.
בלי כניסה, ושום דבר לא נשמר. שתפו את הקישור כדי שכל המשפחה תטיל קוביות יחד.
אף אחד לא צריך חשבון: פותחים שולחן על המכשיר הזה בצעד אחד, והשחקנים מצטרפים עם הקוד או עם קישור ההזמנה שתשלחו להם.
ההרפתקה, סצנה אחר סצנה
-
סצנה 1
ליל הפנסים
להקריא בקול
הלילה זה ליל הפנסים בטאמבלברוק. על כל מדרגה יש דלעת עם פרצוף מחייך ונר בפנים. כל הכפר מריח מטופי חם. ואז, אחד אחרי השני, הפנסים מתרוממים באוויר. הם מקפצים במורד השביל כמו בלונים כתומים. ווּוּש. נד פוקט הקטן מסתכל על המדרגה הריקה שלו. "הדלעת שלי!" הוא אומר. סבתא טנזי מלטפת לו את הראש. "מישהו שואל את האורות שלנו," היא אומרת בשקט. "ואני חושבת שהמישהו הזה עצוב."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם רצים במורד השביל אחרי האורות המקפצים. הם מרחפים מעל גדר שיחים אל שדה הדלעות, לאט ומתנדנדים, כמו מישהו שסוחב יותר מדי בבת אחת.
כמעט!
הפנסים חומקים מעבר לפינה ונעלמים. אבל שובל של טיפות שעווה כתומות קטנטנות מוביל במורד השביל. אתם הולכים אחריו, רק קצת יותר מאוחר.
-
בלי הטלה
סבתא טנזי יודעת שלושה דברים. כל הפנסים הולכים לכיוון הטחנה הישנה. הטחנה ריקה כבר שנים. וכשהיא הייתה קטנה, הטוחן אמר לילה טוב למישהו בטחנה בכל ליל פנסים. "אף פעם לא ידעתי למי," היא אומרת.
כמעט!
אם אף אחד לא מצליח לחשוב על שאלה, טנזי מספרת להם את שלושת הדברים בכל זאת, ונותנת לכל גיבור תפוח בטופי לדרך.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
נד מנגב את האף ומחייך. "גילפתי עטלף על שלי. יש לו אוזניים עקומות." הוא רוצה לבוא גם, ומחזיק יד של גיבור לאורך כל השביל.
כמעט!
נד עדיין מושך באף, אבל הוא מצביע במורד השביל. "זה הלך לשם. תחזירו אותו, בבקשה?"
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מי לוקח את הפנסים, ולאן הם הולכים.
ליל הפנסים הוא חג הסתיו של העמק: דלעות, תפוחים בטופי ונר על כל מדרגה. אף אחד לא בסכנה ושום דבר לא נגנב לתמיד. רוח רפאים ביישנית שואלת את הפנסים כדי להאיר את הטחנה החשוכה, כי היא מחפשת את השם שאיבדה. סבתא טנזי רגועה ועיניה נוצצות, אף פעם לא מפוחדת. נד בן שבע והוא מאוד רוצה את הדלעת שלו בחזרה.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: כל גיבור גילף הלילה פנס. איזה פרצוף יש על שלך? מה שהם בוחרים יכול לעזור אחר כך: פרצוף מחייך משמח רוח רפאים ביישנית, פרצוף מצחיק גורם לה לצחקק.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 2
שדה הדלעות
להקריא בקול
מעבר לגדר השיחים נמצא שדה הדלעות. מאות דלעות יושבות באור הירח, שמנות ועגולות. מישהו חרט עליהן מילים עם מקל. על אחת כתוב תום? על אחרת כתוב מאי? על עוד אחת כתוב בוב? ליד כל אחת יש איקס קטן ועצוב. קראנץ׳. משהו מאחורי הדלעת הכי גדולה קופץ. צורה לבנה קטנה מציצה החוצה. יש לה שתי עיניים עגולות כמו כפתורים. היא רואה אתכם, צווחת, ומתחבאת שוב.
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם יושבים בדשא הקריר ומחכים. אחרי זמן מה הצורה מרחפת החוצה. זו רוח רפאים קטנה, לא יותר גדולה מציפית. "אתם כועסים בגלל הפנסים?" היא לוחשת. ואז היא מרחפת לכיוון הטחנה, ומסתכלת אחורה לראות אם אתם באים.
כמעט!
מישהו מתעטש. רוח הרפאים הקטנה עפה מעל השדה לכיוון הטחנה הישנה. היא משאירה מאחור פנס אחד, זוהר על דלעת, כאילו כדי להגיד סליחה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
כולן שמות. תום, מאי, בוב, נל, סיד. מישהו מנסה שמות, אחד אחרי השני, ואף אחד מהם לא נכון. מישהו איבד את השם שלו.
כמעט!
המילים עקומות מדי לקרוא בחושך. אבל אתם סופרים אותן: עשרים ושתיים מילים, ליד כל אחת איקס קטן. מישהו מחפש מילה אחת ועוד לא מצא אותה.
-
בלי הטלה
הצורה מציצה שוב, רק עין־כפתור אחת. "שלום," היא לוחשת בחזרה, בשקט־בשקט. ואז היא מרחפת לכיוון הטחנה, ומסתכלת אחורה לראות אם אתם באים.
כמעט!
אם אף אחד לא אומר כלום, הצורה מציצה, מנופפת ביד רכה אחת, ומרחפת לכיוון הטחנה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לגלות מי מתחבא מאחורי הדלעת הגדולה, בלי להבהיל אותו.
רוח הרפאים ביישנית, לא מפחידה. היא לא יכולה לפגוע באף אחד ולא רוצה. גיבורים רועשים גורמים לה להתחבא; עדינים מסקרנים אותה. איך שזה לא ילך, היא מרחפת לכיוון הטחנה והגיבורים יכולים ללכת אחריה. אם ילד אומר "היא מחפשת את השם שלה!", זה בדיוק נכון: תגידו לו את זה.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: הצורה הקטנה ביישנית. מה הגיבור שלך יכול לעשות כדי שהיא לא תפחד ממך?
- שאלו את כל השולחן: מי לדעתכם חורט שמות על הדלעות?
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 3
מי? מי?
להקריא בקול
השביל לטחנה עובר מתחת לעצים גבוהים וחשופים. העלים מתפצפצים מתחת לרגליים. משהו יושב על ענף מעליכם. שתי עיניים גדולות וזהובות ממצמצות. "מי?" זה אומר. "מי? מי?" זו תנשמת אסם לבנה עם פנים בצורת לב. "אוי, סליחה. אני גילי," היא אומרת. "אני תמיד אומרת את זה. ככה ינשופים אומרים שלום. אבל רוח הרפאים הקטנה חשבה שאני שואלת מה השם שלה. והיא בכתה ובכתה."
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
גילי מצייצת בשמחה על כל שם. "שמות נהדרים. לכל אחד צריך להיות שם." היא מספרת לכם שרוח הרפאים גרה בטחנה כבר מאה שנה. הטוחן הזקן אמר לה לילה טוב בכל ליל פנסים, בשם. "אבל הטוחן עבר לגור במקום אחר, ומאז אף אחד לא אמר אותו."
כמעט!
אם אף אחד לא רוצה להגיד את השם שלו, גילי מנחשת שמות מצחיקים, "לפת? דלי?", עד שמישהו צוחק. ואז היא מספרת לכם מה שהיא יודעת בכל זאת.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם מטפסים ומתיישבים לידה. מכאן רואים את הטחנה הישנה, חשוכה ושקטה, עם עיגול של אורות כתומים בפנים. "היא לקחה את הפנסים כדי לחפש את השם שלה," לוחשת גילי.
כמעט!
הרגל מחליקה ואתם מחליקים למטה בבום, צוחקים. גילי מתעופפת למטה אל עמוד בגדר במקום. "הרבה יותר קל," היא אומרת, ומספרת לכם מה שהיא יודעת.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
"הטוחן כתב חידה על אבן הריחיים הגדולה," אומרת גילי. "התשובה היא השם של רוח הרפאים. אבל רוח הרפאים לא טובה בחידות. ואני תנשמת. אני לא יודעת לקרוא."
כמעט!
"הממ," אומרת גילי. "שכחתי. מי? מי?" ואז היא נזכרת בדבר אחד: יש כתב על אבן הריחיים הגדולה בתוך הטחנה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: ללמוד מה התנשמת יודעת על רוח הרפאים ועל הטחנה הישנה.
גילי היא ינשופה זקנה, טובת לב וקצת מבולבלת. היא אומרת "מי? מי?" בתחילת כל דבר, ומאוד מצטערת שזה הרגיז את רוח הרפאים. בסצנה הזו הגיבורים לומדים את לב העניין: רוח הרפאים איבדה את השם שלה כי אף אחד לא אמר אותו כבר שנים. תנו את זה לגיבורים, איך שהסצנה לא תלך.
שאלות לשאול
- שאלו כל שחקן בתורו: גילי רוצה לדעת: מי אתם? ספרו לה את השם של הגיבור שלכם, בקול של הגיבור.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 4
בונוס: בריכת הטחנה הערפילית
להקריא בקול
ליד הטחנה הישנה יש בריכה עגולה ושקטה. ערפל שוכב עליה כמו שמיכה. באמצע, במעגל, צפים כמה מפנסי הכפר. כל אחד מתנדנד על המים כמו סירה קטנה. פליפ. פלופ. אבני מדרך מובילות לצד השני. בזמן שאתם מסתכלים, נשיפה קטנה וקרה מדגדגת לכם את העורף. אתם מסתובבים מהר. אין שם אף אחד. ואז, מתוך הערפל, נשמע קול קטן־קטן. "בּוּ?"
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
הופ, הופ, הופ. אתם מגיעים למעגל הפנסים ואוספים אותם, עדיין זוהרים. על האבן האחרונה יושבת רוח הרפאים הקטנה, מחבקת את הברכיים.
כמעט!
ספלאש. רגל אחת נכנסת למים הקרים, עד הקרסול. רוח הרפאים הקטנה נושמת בבהלה ומרחפת לעזור, מושיטה יד רכה. עכשיו אתם פנים מול פנים.
-
בלי הטלה
נשמע צחקוק קטנטן. "אף אחד אף פעם לא אומר את זה בחזרה," אומר הקול. רוח הרפאים הקטנה מרחפת מתוך הערפל ודוחפת לכם את הפנסים אל שפת הבריכה, אחד אחרי השני.
כמעט!
אם הגיבורים מעדיפים שלא, רוח הרפאים מנסה שוב: "בּוּ?" זה כל כך קטן ומנומס שמישהו מצחקק, והיא מרחפת החוצה לראות מי.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם תופסים כל פנס בידית ומושכים אותו לגדה. אף נר לא כבה.
כמעט!
פנס אחד מתהפך ונכבה בפשששש. מתוך הערפל נשמע "אוי לא" קטן ועצוב, ורוח הרפאים מרחפת החוצה כדי להדליק אותו שוב בנשיפה קרה וזוהרת.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: להחזיר את הפנסים מהבריכה, ולהתיידד עם הקול שבערפל.
שחקו את הסצנה הזו רק באורך האפי. זה הרגע הכי מפחיד בהרפתקה, והוא עדיין עדין: הנשיפה הקרה היא רוח הרפאים הביישנית שמנסה להגיד שלום. אם ילד מפחד, שרוח הרפאים תגיד מיד "סליחה! סליחה!". איך שזה לא ילך, הפנסים חוזרים לגדה, ורוח הרפאים מובילה אל דלת הטחנה.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: משהו קר מדגדג לכם את העורף. הגיבור שלך נבהל, או סקרן? שתי התשובות בסדר. תנו לילד שאוהב צמרמורת קטנה ליהנות ממנה, ואז תנו לקול הקטנטן של רוח הרפאים להצחיק את כולם.
איפה הם על המפה
-
-
סצנה 5
החידה על אבן הריחיים
להקריא בקול
הטחנה הישנה גבוהה וחשוכה. הגלגל הגדול שלה לא הסתובב כבר שנים. חריייק. הדלת נפתחת מעצמה. בפנים, הפנסים השאולים זוהרים במעגל. באמצע שוכבת אבן ריחיים ענקית ועגולה. מילים חרוטות מסביב לשפה שלה. רוח רפאים קטנה מרחפת לידה, ומשפשפת את הידיים הרכות שלה. "אני לא מצליחה לפתור את זה," היא לוחשת. "ואני חושבת שהתשובה היא השם שלי."
מה הגיבורים מנסים?
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
דלעת! עיני־הכפתור של רוח הרפאים הקטנה נפתחות לרווחה. "דלעת," היא לוחשת, מנסה את המילה. השוליים שלה זוהרים, רק קצת, בכתום. אבל היא ביישנית מדי להיות בטוחה. עוד לא.
כמעט!
החידה קשה. אבל תסתכלו מסביב: התשובה זוהרת בכל פנס בחדר. הגיבורים מקבלים עוד הסתכלות אחת, עם רמז שזה משהו שהם גילפו הלילה. ההסתכלות הזו לא צריכה הטלה.
-
בלי הטלה
רוח הרפאים חושבת חזק. "אני זוכרת את הקול של הטוחן. בכל ליל פנסים הוא אמר, לילה טוב, ד... ואז זה מטשטש." זה מתחיל בד׳!
כמעט!
רוח הרפאים ביישנית מדי להגיד הרבה. היא רק מצביעה על הפנסים, ואז על הבטן העגולה שלה, ונאנחת.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
מתחת לאבק, מישהו חרט גם ציור קטן: פרי עגול עם גבעול מסולסל ופרצוף מחייך. זה רמז גדול.
כמעט!
אבק נכנס לכם לאף. אפצ׳י! האבק עף מהאבן, ועכשיו קל לקרוא כל מילה.
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לקרוא את החידה על אבן הריחיים ולמצוא את התשובה.
כאן מחלקים את כרטיס החידה על אבן הריחיים. התשובה היא "דלעת", וזה השם של רוח הרפאים: הכפר קרא לה דלעת כי היא זהרה בכתום בכל ליל פנסים כשהטוחן אמר לילה טוב. היא שכחה כי אף אחד לא אמר את השם כבר שנים. כל תשובה על פנס דלעת נחשבת. פתרון החידה הוא לא הסוף: רוח הרפאים עוד צריכה להאמין בו. עברו לשיא.
שאלות לשאול
- שאלו את כל השולחן: קראו את החידה בקול ביחד. מה לדעתכם התשובה? תנו להם עכשיו את כרטיס החידה. אם הם מנחשים מוקדם, נפלא: רוח הרפאים זוהרת קצת בכתום, אבל היא ביישנית מדי להיות בטוחה עדיין.
איפה הם על המפה
הראו את זה לשחקנים
החידה על אבן הריחיים
חרוט מסביב לשפה של אבן ריחיים ישנה, מתחת לאבק הקמח, באותיות גדולות וזהירות: "אני מתחילה כזרע, קטנה כמו שעועית. אני גדלה עגולה וכתומה, עם גבעול ירוק. גלפו לי חיוך ותנו לי אור, ואני שומרת על החושך עליז כל הלילה. אמרו מה אני, ואמרו את זה בקול: זה השם של החבר שלי בענן הקמח. לילה טוב, חבר קטן. אייבל גריסט, טוחן."
להדפסת הדף הזה -
-
סצנה 6
השם שבטחנה
להקריא בקול
במעלה המדרגות החורקות, בקצה העליון של הטחנה, חלון עגול מכניס את הירח. רוח הרפאים הקטנה מרחפת שם, בין הקורות המאובקות. היא לא יותר גדולה מציפית. היא זוהרת באפור רך ועצוב. "לכל אחד יש שם," היא לוחשת. "לנד יש שם. לסבתא טנזי יש שם. גם לי היה פעם. אבל אף אחד לא אמר אותו כבר כל כך הרבה זמן." היא מסתכלת עליכם בשתי עיני־כפתור עגולות. "תוכלו לעזור לי למצוא אותו?"
מה הגיבורים מנסים?
-
בלי הטלה
כולם לוקחים נשימה גדולה. "לילה טוב, דלעת!" קראו "אם אמרתם את השם שלה."
כמעט!
אם הגיבורים עוד לא יודעים את השם, רוח הרפאים מצביעה על החידה, שחרוטה גם על קורה ליד החלון העגול. קראו אותה ביחד קודם. אחרי זה, להגיד את השם לא צריך הטלה.
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
אתם רצים במורד השביל ודופקים על כל דלת. עוד מעט שורה ארוכה של פנסים מתנדנדת במעלה הגבעה. קראו "אם כל הכפר הגיע."
כמעט!
אתם מועדים על שורש ונוחתים בערימת עלים. אבל סבתא טנזי כבר ראתה את האורות בטחנה, והכפר עולה בשביל בכל מקרה. קראו "אם כל הכפר הגיע."
- הבונוס של הגיבור
הטלתם קובייה אמיתית?
הצליח!
עם כף ומקל אתם חורטים חיוך גדול על דלעת, ואת השם מעליו. קראו "אם גילפתם לה פנס."
כמעט!
החיוך יוצא עקום ועין אחת הרבה יותר גדולה מהשנייה. רוח הרפאים אוהבת אותו בכל זאת. בעצם, אפילו יותר. קראו "אם גילפתם לה פנס."
איך זה נגמר
הקריאו את הסוף שקרה, ואחריו את החזרה הביתה.
אם אמרתם את השם שלה.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
"לילה טוב, דלעת!" רוח הרפאים הקטנה ממצמצת. ואז היא מתחילה לזהור. לא אפור יותר, אלא כתום וחמים, כמו פנס. "דלעת," היא אומרת. "דלעת! זאת אני!" היא עפה מסביב לקורות, מצחקקת. אבק קמח נופל כמו שלג. ואז היא מחבקת כל גיבור, אחד אחרי השני. זה מרגיש כמו כרית קרירה ורכה.
אם כל הכפר הגיע.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
במעלה השביל עולה כל טאמבלברוק, והפנסים מתנדנדים. סבתא טנזי נעצרת בדלת הטחנה. העיניים שלה נוצצות. "עכשיו אני נזכרת," היא אומרת. "הטוחן קרא לך דלעת." ואז כל הכפר אומר את זה ביחד: "לילה טוב, דלעת!" רוח הרפאים הקטנה זוהרת בכתום מלמעלה עד למטה. היא כל כך שמחה שהיא עושה סלטה באוויר.
אם גילפתם לה פנס.
לכאן הובילו הבחירות שלכם
אתם מניחים את הפנס החדש בחלון העגול. הנר שלו מאיר דרך האותיות החרוטות: דלעת. רוח הרפאים הקטנה מרחפת קרוב וקוראת אותו, לאט. "דלעת," היא לוחשת. "זה השם שלי." היא זוהרת בכתום, חמימה כמו הפנס. "עכשיו לעולם לא אשכח," היא אומרת. "הוא כתוב באור."
החזרה הביתה
בכל סוף: הביתה לטאמבלברוק.
בחזרה בכפר, כל פנס חזר הביתה למדרגה שלו. נד מחבק את דלעת העטלף העקומה שלו. סבתא טנזי מחלקת תפוחים חמים בטופי. ולמעלה על הגבעה, בחלון העגול של הטחנה, אור כתום קטן מנופף לילה טוב. מעכשיו, בכל ליל פנסים, כל הכפר מנופף בחזרה. "לילה טוב, דלעת!"
הערות למנחה
מה הגיבורים רוצים: לעזור לרוח הרפאים הקטנה להאמין בשם שלה, ולהחזיר לה אותו.
שלושה סופים ואף אחד לא שגוי, ואף אחד לא נלחם באף אחד. להגיד את השם לא צריך הטלה ברגע שהגיבורים יודעים אותו. אם הם לא פתרו את החידה, כי האורך דילג על הסצנה הזו, אותה חידה חרוטה על קורה ליד החלון העגול: תנו להם כאן את כרטיס החידה. אם נד בא איתם, תנו לו להיות הראשון שצועק את השם. אין הרבה זמן? כל אורך מקבל את התפנית: רוח הרפאים מספרת לגיבורים שאיבדה את השם שלה ברגע שהם מגיעים. כשזה נגמר, קראו את הסוף שקרה, ואז את החזרה הביתה, והחזירו כל פנס שאול.
שאלות לשאול
- שאלו את מי שהכי שקט: רוח הרפאים הקטנה מאוד ביישנית. מה הייתם אומרים כדי שהיא תרגיש אמיצה?
- שאלו את כל השולחן: מה לדעתכם השם שלה? אם אף אחד עוד לא יודע, הראו להם את כרטיס החידה: החידה חרוטה גם ליד החלון העגול. התשובה היא "דלעת".
איפה הם על המפה
-